697 ד״ר פ. פרידמן 698 פרק 20: חיסול הגיטו כפתיחה לחיסול הגיטו בלבוב היתה פעולת־הדמים ביום ה־23 למאי 1943. כדי להבין מה טיבה של האקציה יש לתאר את ארגון העבודה היהודית: את כל העובדים היהודים שעוד נותרו בחיים חילקו הגרמנים לשני מרכזי־עבודה גדולים: האחד — ה״יו״לאג". ומשנהו — המחנה היאנובי. במחנה היו היהודים סגורים ומסוגרים, ורק מספר "מאושרים" השתייכו לפלוגות״חוץ ("אויסען־בריגאדען") שיצאו בכל בוקר לעבודה מחוץ למחנה. רוב הפועלים היהודים שב״יו־ לאג", הדרים בבתי״הקסרקטין, היו מאורגנים בפלוגות" עבודה, שיצאו לעבודה עם בוקר ושבו ללון ב״יו־לאג". אך הגרמנים גמרו אומר לחסל את פלוגות־החוץ שב״יו־ לאג" ולהעבירן אל המחנה. שחיטה נוראה היתה במחנה היאנובי׳ כדי לפנות בו מקום לפלוגות החדשות, ואז יצאה הפקודה לכל פלוגות״העבודה לבוא עם ערב למחנה׳ ולא לשוב, כרגיל׳ אל ה״יו־לאג". ימים אחדים היו הפלוגות סגורות במחנה, אין יוצא ואין בא, וגם פלוגות־החוץ של המחנה לא נשלחו לעבודתן העירה. באותם הימים טבחו הגרמנים טבח שיטתי בהמון הצפוף שנאסף במחנה׳ ושוב נכרתו אלפי נפשות. אז הבינו את פשר הדבר כל שנשארו עוד ב״יו־ לאג״ — ילדים, נשים׳ נוער ועובדי הפלוגות הפנימיות בגיטו, ובמורא חיכו לאימים שעוד נכונו להם. הכינו מחבואים מוסוים ובטוחים, ואחדים מן היהודים אף השיגו נשק. על זאת כותב הגנרל קאצמאן בדו״ח שלו:

"היהודים השתדלו להתחמק בכל האמצעים כמפעל ההעברה(!). לא רק שניסו לברוח מן הגיטו׳ אלא הסתתרו בכל פינה, בצינורות׳ בארובות־הבתים׳ בביבים ובתעלות וכד׳. הם בנו סוללות במסדרונות מתחת לאדמה, הרחיבו מרתפים והפכו אותם למנהרות, חפרו חפירות מתחת לאדמה׳ ויצרו מחבואים מוסווים באמנות רבה בעליות הבתים׳ במחסני־עצים׳ בסוכות, בתוך רהיטים וכו׳". במקומות שונים בגיטו קידמו את הגרמנים ביריות וזרקו בהם רימונים ובקבוקי־דליקה. הגרמנים לא העזו עוד להכניס לסיור לבתי היהודים, אלא שפכו בנזין על הבתים והציתום, וכך הכריחו את היהודים לצאת. את הגברים והנשים שגילו התנגדות או ניסו לברוח — רצחו במקום׳ ואת הילדים הרגו ברוב המקרים באופן אכזרי ביותר — זרקום חיים אל תוך האש, או נפצו ראשיהם של התינוקות אל הקירות והפנסים. בפעולה הזאת לקחו חלק גם זאטוטי הנאצים׳ שעשו להם תרגילי־יריה בהציגם את ילדי היהודים כמטרה חיה. חלק מהגברים שנתפסו (קרוב ל־7.000 איש) נשלחו למחנה היאנובי. שם נערך מפקד נוסף׳ את החלשים שלחו "אל החולות" ואת החזקים סיפחו לפלוגות" העבודה. אך גם הפלוגות הללו נשמדו כעבור ימים ספורים. מפעל חיסול הגיטו התנהל באכזריות חורגת מכל תקדים. גם הדו״ח של קאצמאן מאשר זאת בסיומו במלים אלה:

"אמצעים יוצאים מן הכלל היו נחוצים בשעת חיסול הגיטו בלבוב, אשר נבנו בו בונקרים מיוחדים, כפי שהזכרתי לעיל. הוכרחנו, איפוא׳ להתנהג כאן באכזריות, מתחילת הפעולה, כדי לא לסבול בתוכנו הפסד גדול (באנשים). צריכים היינו לפוצץ או לשרוף בתים רבים. בהזדמנות זאת נתגלה דבר מפתיע: במקום 12.000 הרשומים באופן חוקי עלה בידינו לתפוס קרוב ל־20.000 יהודים. נאלצנו להוציא מתוך מקומות־מחבוא שונים למעלה מ־3000 חללים יהודים: הם האנשים אשר איבדו את עצמם לדעת בסם־המות".

א תשת י האקציו ת האחרונו ת ניהל הגנרל קאצמאן, שחז ר ללבו ב — כנראה, מפעולותי ו בערי־השד ה ש ל גליצי ה המזרחית׳ שג ם ש ם עמ ד ברא ש פעולות" ההשמדה. מכיוו ן שהגנר ל סטרו פ הי ה "עסוק" בוארש ה הח ל מה־17 לאפרי ל 1943 חז ר קאצמא ן ללבו ב כד י לסיי ם א ת מעשיו, אחר י סיו ם משימת ו הכי ן קאצמא ן א ת "הדו״ח הסופ י ע ל פתרו ן השאל ה היהודי ת בגליציה" והגיש ו ל״מפק ד העליו ן ש ל הס.ס. והבולש ת בארצות" המזרח׳ הגנר ל קריגר׳ א ו ממלא־מקומ ו בקראקא" הדו״ח מכי ל למעל ה מ־60 עמו ד בכתב־מכונה, וב ו תצלומי ם רבים, והו א נחת ם ביד י קאצמא ן ב־30 ליונ י 1943. אחר י מפל ת גרמני ה נספ ח הדו״ח א ל אוס ף המסמכי ם ש ל בית״הדי ן הבינלאומ י בנירנבר ג שב" 1947 — 1946 ד ן א ת פושעי־המלחמ ה הראשיים. ואש ר לקאצמא ן עצמ ו — נעלמ ו עקבותיו. כת ב ש ל השבועו ן היהודי״הגרמנ י "אויפבוי" היוצ א בניו־יורק זנ ) הבי א ידיע ה שקש ה עדיי ן לעמו ד ע ל אמיתותה, כ י קאצמא ן נמצ א בקאהיר, בחסות ו ש ל המופת י חג׳ אמי ן אל" חוסייני. 17) קור ט יוסטר, קורוספונדנצי ה מציריך. גליו ן 22 בפברוא ר 1950.