Passage 1OCR · respaced for reading · source chars 0-737 699
חורבן יהודי לבוב
700
פרק 21: היהודי
אחרי חיסול הגיטו נהפך שטח מגורי היהודים
למדבר שממה, נותרו בו אך חורבות בהן חפשו מקלט
כנופיות של גנבים, שודדים, קבצנים וסתם אנשים
חשודים. בעיר שרד עוד מספר קטן של יהודים, שהיו
מסודרים באופן חוקי במחנות קטנים בודדים, בבתי־
קסרקטין של מפעלי־חרושת צבאיים. משמר חמור
הושם על השרידים הללו. מלבד זאת היה עוד המחנה
יאנובי קיים, ובו אלפי אסירים יהודים.
בלבוב התגוררו עוד באופן בלתי־חוקי כמה אלפי
יהודים שהצליחו להמלט ולהסתתר. חלקם נחבאו אצל
משפחות נוצריות במיני "בונקרים" ומחבואות, וחלקם
התגוררו בשכונות ה״אריות" בחסות תעודות מזוייפות.
בתור פולנים, אוקראינים, קראים, מושלמים, גרמנים
ואפילו צוענים.
passage_cc33e0f4779d964cc629df74
Passage 2OCR · respaced for reading · source chars 739-2077 מתי־מספר, וביניהם משומדים מתבוללים רבים,
הסתדרו כ״אריים" מיד לבואם של הגרמנים. ב־1942
חלה בריחה המונית לשכונות ה״אריות". התפתחה
חרושת שלמה של זיוף תעודות של ״אריים״: תעודות־
זהות. תעודות־נישואין, תאריכי־לידה, כרטיסי־רישום,
אישורי־עבודה וכר. היו תעודות אמיתיות (של "אריים"
אשר מתו במלחמה או נחטפו ע״י הגרמנים יתעודותיהם
נשארו) והיו גם תעודות שהיו מזויפות מעיקרן
(תעודות שנקראו "ליפה" 3 ק 14 בלשון הסוחרים).
האנשים שעברו לצד ה״ארי" עשו זאת בזהירות רבה.
השתדלו להסתיר ככל האפשר עד הרגע האחרון את
יציאתם מן הגיטו מעיני כל מכריהם. ההסתננות האטית
אל השכונות ה״אריות" התגברה בחודשי האביב של
1942 והגיעה לשיאה אחרי האקציה של אוגוסט 1942.
מספר היהודים שהסתתרו אצל ה״אריים" או
התחפשו בעזרת תעודות של ,,אריים״ — בסיוע מכרים
לא־יהודים — בשנים 1942 — 1943 הגיע לאלפים.
הבולשת הגרמנית, אשר סיירה בלי־הרף בבתי התושבים
ובחוצות העיר גילתה במשך הזמן רבים מהם, ורכים
נתפסו גם כתוצאת מלשינות נוצרים שנתפסו בעוון
עזרה ליהודים המסתתרים — דינם היה למיתה,
ובית־הדין המיוחד (זאנדערגעריכט) בלבוב היה גדוש
משפטים כאלה. בדו״ח מ־7 באוקטובר 1943 כותב
מפקד הבולשת של ה״גנרל גוברנמנט" אל ראש
ם בצד "הארי"
המחלקה ¥11 במפקדה הראשית של הס.ס. בברלין:
"על פי הידיעות המגיעות ממחוז גליציה (לקראקא),
passage_fe7038587dbc43fb4b828bc2
Passage 3OCR · respaced for reading · source chars 2079-3341 מספר המשפטים העומדים בזמן הקרוב בפני בית־הדין
המיוחד בלבוב בדבר האנשים הנותנים מקלט ליהודים, עלה
בזמן האחרון במהירות רבה ובהיקף גדול. על חטא זה
צפוי, לפי הדין, רק משפט־מות. במצב זה מוכרהים בתי־
הדין לענינים מיוחדים להוציא מדי פעם־בפעם דיני־מות
תכופים. בחוגי השופטים מתנגדים לכך פחות או יותר. כיוון
הביקורת הינו בעיקר, שהעונש (של מות) מוטב שיבוצע
על ידי הבולשת. יחד עם זאת מסכימים הכל שעונש־המות
נחוץ הוא בהחלט, מאחר שהיהודים המסתתרים דינם
כשודדים, בתנאים הנוכחיים"* 1 ).
מכאן נראה׳ שהוצאו פסקי־מות רבים על הפושעי
מסתירי היהודים. אליבא דאמת, בזמן כתיבת היו״ח
וההצעה להעביר את דיני־הנפשות מבית־הדין לידי
הבולשת׳ אירע כבר לא פעם שאנשי הס.ס. והגיסטאפו
לא חיכו כלל למשפט אלא הרגו במכות־רצח אה
הנוצרים המסתירים ואת היהודים המסתתרים אצלם.
ברם, מיתית בית־הדין נערכו בפרסום גדול והן היו
דרושות לגרמנים כדי להפיל אימה על הנוצרים, שלא
יסתירו עוד יהודים ולא יעזרו במאומה. ביהוד היה
מפורסם משפט־המות שבוצע בפומבי בסוף 1943 בקצב
יוזפל > ¥656161 שהסתיר כמה יהודים בדירתו
בפרבר קלפארוב. האקזקוציה השאירה את אימתה
בנוצרם ודיכאה מאד את שארית השחיטה המסתתרת
עוד.
באוירה כזאת לא היה המחבוא בשכונה "ארית"
passage_68ab43a716234f13edbfe130
Passage 4OCR · respaced for reading · source chars 3343-4006 בטוח ככל עיקר. היו נוצרים מועטים שהסתירו יהודים
מסיבות אידיאולוגיות׳ נתג! מקלט או הושיטו ידם
לעזרת חבריהם למפלגה או לעבודה מימים עברו׳
לידידיהם, או עשו זאת מתוך רגשי רחמים גרידא׳ או
בגלל התנגדותם לשלטון הנאצי. אבל ברוב המקרים
מצאו יהודים מקלט אצל אנשים שרצו להפיק תועלת
חמרית בכך. היו שקיבלו מן היהודים את כל הונם
שנותר להם — בכסף, זהב, אבני־חן׳ בגדים׳ תמונות
וכר׳ והיו שדרשו תשלום חדשי תמורת המחסה, —
וזה היה הנוהג הרגיל. בדרך כלל שלמו היהודים סכום
הגון׳ לפחות אלפים זהובים כדמי־כניסה׳ ונוסף עליהם
" )מן הארכיון של המכון המערבי בפוזנא? המקור
במלואו — עיין נספח ד׳.
passage_b00dde1400ee8490386aaea0