719 חורבן יהודי לבוב 720 על איש הס. 0. הצעיר היינן מספרים, שהיה לו שתי שיטות להרוג או להעניש אסירים: היה דוקר בגופם החי במטה מחודד (מטה־עץ או מוט־ברזל), והיה תולש את צפרניהן של נשים. המנהג להרוג אנשים התפתח אצל השוטרים למין הרגל־תענוגים, ולבסוף היו ממ-תים אנשים ללא תואנה כל שהיא, פשוט לשם שעשועים וספורט. תרגילי־ספורט משונים היו מצויים, לפי סיפורי האסירים — ביחוד במשפחתו של וילהויז. גוסטב וילהויז עצמו רגיל היה להשתעשע ביריות אל מטרות חיות. ללא כל אזהרה קודמת היה יורה אל תוך המון האסירים כשהם חונים ליד המטבח, או אצל ביוד המרחץ, והורג ופוצע רבים מהם. גם לדעתו של וילהויז, אוטיליה, היה אקדוח. כשהיו מזדמנים אורחים לבית וילהויז והיו יושבים במרפסת המרווחת של ביתם המפואר ומראה המחנה לעיניהם, היתה אוטיליה נוהגת להראות לאורחיה את כחה בשימוש בנשק, קלעה למטרות החיות והפילה חללים להנאתם של האורחים. בתם הקטנה של משפחת וילהויז, הייקה, היתה גם היא מתפעלת מאד מאמנותם של הוריה ומוחאת כפים בהשתאות למחזה. גם מעשה זה נזכר ע״י מחברים אחדים. מספרים גם על זאטוט נאצי אחד, בנו של אחד השוטרים, שהיה עומד תכופות בשער המחנה וזורק אבנים בראשי האסירים היוצאים לעבודה, ופוצעם עד זוב־דם.

השוטרים היו מתעללים באסירים במיני לעג וחיתולים. פעם הובאו למחנה שני זקנים, האחד רב והשני שוחט׳ מגודלי זקן ופיאות. (הידיעות על מוצא שני יהודים אלה סותרות זו את זו וכנראה, הובאו מיאבורוב אחרי האקציה השניה שהיתה שט במרס 1943). אנשי הס.ס. הכריחום לעלות מדי יום־ביומו על במה מוגבהת במחנה ולרקוד כשמטריות בידיהם. (ע״פ סיפוריהם של י. לוין׳ פרבר וגרשון טפטן, ערכו השוטרים גם התחרויות בהריגת ילדי יהודים מבלי להשתמש בכלי־זין׳ למשל, לשסעם חיים למחצה׳ לרוצץ ראשיהם וכר). כל מאורע יוצא מן הרגיל שימש עילה לאנשי הס.ס. למעשי אכזריות חדשים. ביום הולדתו של היטלר, ב־20 לאפריל 1943, בחדלו וילהויז 54 כלואים יהודים והרגום ביריות לכבודו של ה״פירהר״ ב־25 ליולי 1943׳ היום בו נאלץ מוסוליני לוותר על עמדתו כשליט של איטליה, אירע במחנה מעשה נורא: אחד מאנשי הס.ם. האשים יהודי שנזדמן בדרכו כי לעג לו. היהודי טען שברך את איש ה0.ס. בהתאם לנוהג ובנימוס, לפי כללי המשמעת שבמחנה אך השוטר אמר כי הוא חש בברכתו של היהודי את הלעג הכמוס ואת השמחה לאיד מוסוליני. השוטרים החליטו לנקום ביהודי. הוקיעוהו כשראשו למטה, כרתו את גיד־הזכר שלו ושמוהו אל פיו, בעטו בו ללא הפסק וגרמו לזוב־דם אל ראשו׳ והבחור מת תוך יסורים נוראים. מעשה־אכזריות זה ביצעו השוטרים ברומבויאר ויירמן 0־).