פרק: משפחות מיוחסות משפחת נחמנוביץ: ר׳ יצחק בן נחמן, ר׳ מרדכי ונחמן. "די גילדענע רויז". העסקים של משפחת נחמנוביץ. ר׳ ישראל איידלים (גלוצובסקי). יחס הנוצרים. ר׳ יעקב בן ודלף גימבריכט. ר׳ יעקב דוקטורוביץ. ר׳ יצחק בן שמואל הלוי. התנפלויוֹת הסטודנטים. בעית המשומדים. מתולדות מספר משפחות יהודיות שמלאו עד שבת ת״ח תפקידים חשובים בכל שטחי החיים בלבוב, נוכל להכיר גם את התפתחות הקהלה וההווי היהודי. בין המשפחות הללו הצטיינה משפחתו של ר יצחק בן נחמן (נחמנוביץ). היא ובניו שלטו בקהלה ובמוסדותיה כשמונים שבה ירכזו בידיהם, בגלל יזמתם והונם, ענפי כלכלה רבים. לא ידוע אם מיסד המשפחה, ר׳ יצחק בן נחמן, היה יליד לבוב או שמוצאו מעיר אחרת. בפעם הראשונה הוא נזכר בתעודה משנת 1565 0 בתואר חבר בית־ הדין היהודי ונקרא "דוקטור". מכיוון שלא היה רב, יש להניח שהתואר ביתן לו כפרנס הועד הגלילי של רייסין. הוא השתתף גם בישיבות ועד ארבע־ארצות בלובלין וירוסלב.
יצחק היה כשרוני וזריז בעסקיו. הוא עמד בקשרים כספיים עם קונסטאנטי קורביקאט, שהיה מעשירי הדור. ר׳ יצחק הלווה בריבית בג ד שטרות ומשכנתאות, את כספו הוא וסכומים שקיבל מעירונים עשירים. אצילים ואנשי כמורה. מלבד עסקיו הכספיים חכר גם הכנסות: מכס, מסי־כבישים של המדינה והעיר, טחנת קמח, וסחר בסחורות־המזרח. עסקיו הקיפו הרבה ענפי כלכלה במשך ימי חייו. הוא עלה לעושר, היה מכובד על היהודים ועמד בקשרים אמיצים עם נכבדי־המדיבה. מפני כבודו לא חייבוהו להישבע במשפטים לפי נוסח השבועה היהודית אלא הושבע כאזרח־העיר. בעסקיו עזרה לו אשתו חוה׳לה שנקראה בפי העם "בוגאטא" או "פאני" (גברת). היתה לו השפעה בחצר המלך זיגמונט־אוגוסט והוא שעזר לו גם בשנת 1571 להשיג את הבית שעל גבול הרחוב רוסקא והרובע היהודי, ר׳ יצחק, שהיה מעורה בקהלתו, בנה מכספו גם בית־כנסת חדש, אחרי שבית־הכנסת הישן נשרף בשנת 1571, נבנה מחדש אך היה צר מהכיל את המוני המתפללים. בשנת 1578 קנה מידי העיריה את ככר אולסקי (ברובע היהודי) ואחרי שהשיג את הרשיון המלכותי מסר לאדריכל המפורסם בימים ההם, האיטלקי פאולוס איטאלוס, לבנות את בית־הכנסת. בשנת 1582 הוקם הבנין שהיה בנוי בסגנון גוטי. סמוך לבית־הכנסת בנה לו פאולוס את ביתו הפרטי שהיה קשור לבית־ הכנסת במסדרון־כניסה יחיד. החל משנת 1604 שימש בית־הכנסת גם כמושב בית־הדין ומקום־גניזה של פנקסי הקהלה.
ר׳ יצחק רצה להרחיב את בית־הכנסת ולבנית בו יציע ל״עזרת־נשים״, אולם בעצם ההכנות נפטר בשנת 1595 . אחרי מותו נהלו את העסקי ם אשתו, עד פטירתה בשנת 1611, ושני הבנים ר׳ מרדכי ונחמן. בתו היחידה היתה נשואה לסיטונאי שלמה, שניהל מסחר־תבואה עם ארמנים. בניו היו למדנים ובשעות פנויות מעסקים התמסרו לתורה. רכושו בבתים ומגרשים חולק בין בניו מרדכי ונחמן. את הבית המחובר לבית־הכנסת קיבל י*׳ מרדכי, שהרחיבו ע״י האדריכל פאולוס. מרדכי, שהיה סוחר זהיר, ועסקיו היו בריבם עסקי־חכירה, ביחוד חכירת־מסים, היה גם עסקן בקהלתו ועמד בראשה במשא־ומתן עם העיריה בענין זכויות הסוחרים היהודים. מטעם זה היו העירונים שונאים אותו ופעם אף התנפלו עליו בככר העיר, כשחזר מידיד בשניאטין, ובשעת ההתנפלות אבדו לו 500 זהובים. בעסקי הלואות לא היה עוסק בכלל. במשך שנים רבות היה ראש־הקהלה יגם ראש ומנהיג המדינה ברייסין. הוא היה מייצג את שתיהן בפני השלטונות וגם בפני המלך. בכספו הקים בית־ חולים ובית־הקדש, שנבנה ע״י פאולוס. הוא יסד גם קרן "הכנסת כלה", קופת "גמילות חסדים" "(פיוס מונס"), קרן־מלבושים לנערים עניים, קרן־נדבות למחוסרי פרנסה וגם קרן לפדיון שבויים. ביתו היה פתוח לאורחים ותמיד איכסן בביתו בחורי ישיבה, רבנים ולמדנים.