93 ד״ר נ. מ. גלבר 94 בניגוד לאפיו היה אחיו נחמן סוחר בעל אפקים רחבים, זריז, לא נרתע אפילו מפני עסקים מסוכנים. עמד בקשרים אמיצים עם הנוצרים שקראו לו "אדון נחמן" אזרזדלבו ב (0160515 ק 160 13 ^ 1 :> ) ובתעודות נ^ א אפילו "יה.יד י אציל״ (136115) 11 [05115 ־ 96061). אשתו, רויזה, נקראה בפי העם "די גילדענע רויז". העיריה התיחסה אליו בהערצה, היות ו״היהודי הלבובי נחמן איזאקוביץ התנהג יפה לגבי העיר וקנה לו זכויות גדולות למען צרכי העיר". לא פעם עזר לעיריה כשהיתה במצוקה כספית, בהלואות, ובניגוד לפטריצים הנוצרים, כמו קאמפיאן, שקיבלו רבית גבוהה, לא לחץ נחמן על העיריה במקרה שלא שילמה את השעורים ונתן לה ארכה ולפיכך הרגישה העיריה את עצמה מחייבת להראות לנחמן יחס הוגן. נחמן טיפל עפ״ר בעסקי הליאות עם נוצרים, בחכירה ובמינהל של הכנסות ציבוריות, כגון: מסים, מכרות־מלח, בריכות דגים, טחנות, יערות וכר. עוזרת נאמנה בעסקיו היתה אשתו רויזה בת יעקב, שהיתה בעלת מרץ ויכלה לנהל את העסקים אחרי פטירתו של נחמן בשנת 1616 ולהגדיל את רכוש המשפחה. הודות לעשרה ויופיה היתה לה השפעה בחוגי האצילים והשלטונות, שקראו לה "גברת אצילה" ("שלאכעטנא פאני"), אף על פי שתוארה הרשמי היה 16110) 1011 3 ^ 0 מ 3 ת 111 :> 3 ^ 8033 1, והעיריה כותבת עליה באופן בלתי־רגיל, "האזרחית של עירנו לבוב"
"ד י גילדענ ע רויז " הית ה בעלת לב טוב ועלי ה נשתמר ו הרבד אגדות . הי א השתתפ ה בענינ י הקהל ה ועזר ה בהשפעתה , ביהו ד אצ ל הסטרוסט ה מנישך . תפקי ד חשו ב מלא ה רויז ה במשפ ט הישועי ם ע ם היהודי ם ומ ן האגדו ת שנפוצ ו עלי ה בקר ב ההמו ן נשתמר ו שלו ש נוסחאות : א ) בזמ ן המשפ ט ע ם הישועי ם ערכ ה רייז ה משת ה גדו ל בשבי ל המל ך והאצילי ם כד י לרכו ש א ת לבם . הי א הצליח ה לקב ל מא ת המל ך רשיו ן בכת ב וכשבא ה א ל הארכיהגמו ן ומסר ה ל ו א ת כתב־המל ך נהרג ה בידי ו וגוית ה בותר ה לחלקים . הי א קדש ה א ת הש ם וה ׳ ינקו ם דמ ה (נוסח ת סוחסטוב) . ב ) כאש ר הכמור ה הקטולי ת רצת ה להוצי א מיד י היהודי ם א ת בית־הכנס ת התיאש ו בנ י ישרא ל וביקש ו רחמי ם מה ׳ והו א עז ר לה ם ע ל יד י מר ד האכרי ם שהתקוממ ו נג ד המל ך והשפע ת הכנסי ה (רמ ז למר ד זבזידובסקי) , וא ז הית ה אפשרו ת למצו א עזר ה אצ ל האצילים . בלבו ב התגורר ה א ז אש ה יפ ה ועשיר ה בש ם רויזה . הי א הית ה אשת ו ש ל רופא . בכספ ה שכר ה ל ה עורכי״די ן טובי ם ובנצל ה א ת המר ד השיג ה שבית - הדי ן החזי ר ליהודי ם א ת בית־הכנסת . כאש ר הפכ ו הכמרי ם א ת בית־הכנס ת לכנסיה , מצא ה רויז ה דר ך א ל המלך , שנת ן הקוד ה לארכיהגמון , להחזי ר ליהודי ם א ת בית־תפלתם . בקהל ה הי ו שמח ה וששון , והמשור ר יצפק , אחי ו ש ל דוד , חיב ר מזמור־תהל ה לכבוד ה ש ל אש ה זו . אול ם הישועי ם ל א נח ו והאשימ ו א ת וויז ה בפשע . ערכ ו נגד ה משפ ט ודנו ה למות . והי א נהרג ה בד ׳ תשר י שד״ ה (נוסח ת נת ן נט ע סאמואלי) .
ג) כשרויזה באה אל הארכיהגמון, דרש ממנה שתשאר עמו, ואז השיבה: "אעשה זאת, אבל אתה תתן לי בראשונה כתב שאתה מחזיר לאחי את בית־הכנסת, כי אין לי אמון בך. הוא מילא את בקשתה. את הכתב שלחה אל פרנסי־הקהלה. ברחוב היהודי היו שמחה וששון. אכן, היא מילאה את תפקידה, אבל את כבודה לא חיללה. הארכיהגמון מצא אותה בלי רוח חיים (נוסח תד״ר מאיר בלבן). ישנן עוד נוסחאות המייחסות את ענין רויזה לתקופת המצור של חיילות חמילניצקי. מתוך האגדות הללו, שאין בהן יסוד היסטורי, יש להסיק, שרויזה היתה. אשה בעלת מרץ והשפעה ועשתה טובות רבות לבני עמה. אחרי מות בעלה חיסלה את העסקים הכספיים ותבעה מבעלי החוב לשלם את ההלואות. על רקע זה היו לה הרבה משפטים, אולם היא הצליחה לגבות את החובות. בשנת 1625 הגישה העיריה משפט נגדה בקשר עם חכירת דמי־הכביש והאשימה אותה שהיא מנצלת את הנוסעים ומכריחה אותם על־ידי משרתיה לשלם סכומים גבוהים מאשר נקבע באופן חוקי, וכי בכך היא גורמת להעלאת המחירים וליוקר בעיר. לאחר שעבר את כל בתי־הדין, הגיע המשפט לפני המלך, שהחליט כי רויזה בתור אדם פרטי לא תוכל להופיע בפני המלך. העיריה ראתה שהפסידה את הענין ונסוגה מדרישותיה.
בשנת 1635 קיבלה רויזה מאת הסטרוסטה מנישך מגרשים בפרבר-קרקוב ורצתה לבנות שם בתים, אולם העיריה התנגדה לכך. רויזה פנתה אל המלך ולדיסל ב 17 שציווה על העיריה לא להפריע לה בבנית הבתים. רויזה נפטרה ב~ 3 לאוקטובר 1637 והשאיר ה את כל רגשה והונה לבנה היחיד יצחק. גם בנה יצחק נחמנובי ץ היה אחד מחשובי הציבור