113 ד״ר נ. מ. גלכר 114 במקרה של הפרת התקנה, רשאים השלטונות לגרש את היהודים מתוך הדירות ולהעניש את הבעלים הנוצרים. לא היתה כל תועלת באסורים, כי הם לא נשמרו. חיי־הקהילה בלבוב היו כדוגמת הקהילות בשאר הערים הגדולות. השלטון היה בידי חוג יחסנים, שהובטחה לו דעה מכרעת ע״י שיטת הבחירות להנהלת הקהילה ובחירת הגבאים במוסדות ובחברות. הבחירות התקיימו בכל שנה, עפ״ר בחול־המועד של פסח. היו שלוש קלפיות נפרדות: באחת — שמות ראשי, טובי, וקרואי העדה, בשניה — שמות הגבאים של ועדות הקהילה, ובשלישית — שמות כל שאר משלמי המסים. השמש היה מוציא שתי פתקאות מן הקלפי הראשונה, ואת יתרן הכניס לקלפי השניה. מכאן הוציא שוב שתי פתקאות והשאר הוכנס לקלפי השלישית, ולבסוף הוצאו גם ממנה שתי פתקאות. שש האנשים ששמותיהם הוצאו משלוש הקלפיות — היו הבוחרים, והם מינו את אנשי ההנהלה החדשה. לפעמים התערבו השלטונות בקביעת האנשים. היו מקרים שיהודים השתדלו אצל בעלי־השדרה להשגת משרות בקהילה, אע״פ שלפי החלטת ״ועד ד׳ ארצות״ משנת 1583, היתה אסורה על המועמדים למשרת רב או פרנס כל השתדלות אצל המלך או השלטונות. החוג השליט היה לרוב מנצל את עמדותיו להנאתו ולטובתו הוא, כגון • העמסת עול המסים על ההמץ, השגת מונופולין ויתרונות כלכליים, חקיקת
תקנו ת נג ד פליש ת סוחרי ם יהודי ם זרים, בל י רשות ו ש ל פרגס־החודש . כך, למשי 1, החליט ה הקהיל ה בלבו ב שיהודי ם הבאי ם לסחו ר בלבוב, אינ ם רשאי ם למכו ר עורי ת א ו סחורו ת אחרו ת יש ר לבעל י המלאכה, א ו לקוני ם נוצרי ם אחרים, אל א חייבי ם למכר ם לסוחרי ם .יהודיי ם מקומיים . הקהיל ה הוציא ה תקנו ת חריפו ת במיוח ד נג ד סוחרי ם זרים, שמכר ו א ת סחורות ם בחשאי, בפונדקי ם שבפרבר י העיר . ראשי־הקהיל ה הקפיד ה מא ד בעניני ם כלכליי ם ע ל עיירו ת הסביב ה (פרו - בינציה), ה ן הי ו מחויבו ת לקנו ת אתרוגי ם בלבוב, אסו ר הי ה לה ן למכו ר יי״ ש לנוצרי ם בלבו ב וכד׳ . דב ר ז ה הבי א מד י פע ם להתנגשויו ת בי ן נציג י העיירו ת לבי ן ראש י קהיל ת לבו ב בועד־הגליל . במסגר ת הארגו ן האוטונומ י ש ל יהדו ת פולין, היתד , הקהיל ה בלבו ב מרכ ז ש ל מדינ ת רייסין־פודוליה ־ ברצלב . ראש י קהילותיה, ופרנסי ה הי ו מנהיג י המדינה, ולרו ב אפיל ו בל י השתתפו ת נציג י שא ר הקהילו ת שבמדינה . בתקנו ן שנקב ע בשנ ת 1692 ע״ י הוויבוד ה מאר ק מאטצינסק י (סעי ף 2), כב ר נאמ ר בפרוש, כ י פרנס י שת י הקהילו ת בלבו ב ה ם ג ם פרנסי־המדיגה, וממלאי ם א ת תפקידיה ם לפ י התקנוני ם והפריבילגיו ת הקבועי ם 34 ) . אחר י גזרו ת ת״ ח נשתנ ה המצ ב לחלוטין . הקהילו ת בלבו ב שסבל ו קש ה מ ן הפרעות, נדלדל ו מא ד מבחינ ה כלכלי ת ולכ ן ירד ה ג ם השפעת ן וסמכות ן השלטונית . לעומת ן התפתח ו מא ד אחר י שנ ת ת״ ח הקהילו ת ברודי, טרנופול, בוצאץ, ובמיוח ד ז׳ולקיב .
מבין ראשי הקהילות ידועים השמות שחתמו על התחיבות להשתתף בתשלומי־הכופר בשנת 1640 , אלו שחתמו על החוזה עם העיריה בשנת 1654 ואלו שנהרגו בפרעות בשנת 1664 . כמו־כן ידועים מספר מנהיגים שהשתתפו במושבי ועד ד׳ ארצות והם : ר׳ יקותיאל זלמן , ר׳ ארונש מלבוב (בשנת תכ״א ) 5 י•) . ר׳ שמואל בן יעקב מלבוב (בשנת תכ״ו ) ״ 3 ) , ר׳ יצחק אייזיק בר׳ אליעזר , ר׳ ארונש מלבוב (בשנת תכ״ז ותל״א ) 37 ) , בנו של הגאון רבי שלמה בר׳ יצחק אברהבדחרי ף (בשנת תל״ב ) 37 א) . כמעט במשך כל ימי האוטונומיה בפולין , היתה , העיר לבוב מקום מושבו של הגבאי הראשי לכספי ארץ־ישראל . תוארו היה "מרא דארעא דישראל" , או "נשיא ארץ־ישראל" . הכספים שנאספו למען ארץ־ ישראל בקהילות פולין וליטא ע״י גבאי־א״י נשלחו בכל שנה ללובלין , לועד ד״א , ומשם ללבוב ל״נשיא ארץ־ישראל" .