127 תולדות יהודי לכוב 128 בזמן אסר על פקידים להתערב בעניני הקהלה, מלבד במקרים של ערעורים לבית־הדין המחוזי. במצב העגום שבו נמצאה האוכלוסיה היהודית עקב מאורעות המלחמה ירדה המשמעת בציבור ולכן היתה תקנה זו, שהרימה 10 א) את סמכות הקהלה, במקומה. ביהוד, בוכה המעמסה הכספית הקשה שרבצה על הקהל שהיתה שקועה בחובות. בשבת 1727 היתה הקהל חייבת לעיריה בלבד 438.410 זה / כחלק השתתפותה בקונטריבוציות מזמן המלחמות; כל בתי־ הכנסת התרוקנו מזהב וכסף שהיו בהם. כדי למלא את התחייבויותיה זקוקה היתה הקהלה להלואות שגררו גם ריבית גדולה מאד. בשנת 1707 לקחה הקחלה הלואה בסך 4000 זה׳ אצל מסדר ה״כרמליטים היחפים״ בריבית של 7%, בשנת 1714 — 15.000 זה׳ אצל בנדיקט קראקובסקי. 000 42 זה׳ היתה חייבת הקהלה למסדר הסטארופיגיים, 4000 זה׳ למאגדאלנה פרושקובסקה, 2.680 זה׳ לאציל אלכסנדר סיאדלסקי, 12.600 זה׳ לאציל אדם קארש, 190 זה׳ לאגודת החובשים הנוצרים. במצב הכספי הירוד היטלו על האוכלוסין מסים חדשים והעלו את מסי־בשר ו״חזקה". כדי לשלם את החוב לדומיניקאנים בסך 52.000 זה׳, אולם גם זה לא הועיל והקהל שקעה בחובות ללא מוצא. בירידתה של קהלת לבוב קם לה עסקן מרכזי שהצליח לעודדה ולהרימה, ולהחזירה לגדולתה:

בשנת 1714 נבחר הגאון ר׳ צבי־הירש בן יעקב אשכנזי (ה״חכם־צבי") בתור רב לשתי הקהילות ונתקבל בכבוד ובשמחה רבה. הוא היה מכובד גם על הנוצרים "ולא מן הק״ק בלבד היה לי כל הכבוד הגדול, כי גם אינם יהודים השכימו לפתחו והקדימו פניו בתשורות. ובתוך הזמן הקצר הנ״ל שהיה שם תיקן לק״ק תקנות גדולות והרים קרן הקהלה לשם ולתפארת, ועשה דין באנשי חמס, ובעלי הזדון נכנעו מפניו, והעביר גם פרנס אחד גברא אלמא ממינויו, ר׳ זעליג, על שנתברר עליו שגזל ממון הקהלה ואכל שוד עניים. והלך זה ומסר את אמ״ה ז״ל אצל השררה וההגמון שם, ונתבע אמ״ה ז״ל לפניהם והיתה אימה גדולה בקהלה וחרדה נפלה עליהם, כי שם פחדו מאד היהודים מאימת המושלים. אבל אמ״ה ז״ל הלך אצלם ועמד לפניהם דיבר עמם בלשון איטלייי״י ועשו לו השררות כבוד גדול שלא נעשה כמוהו מלפניו, כי הצריכו ההגמון לישב על הכסא הסמוך לו ולהניח כובעו בראשו ונתן ד׳ חנו בעיניהם ונתנו לו רשות וכח כמעט לדון דיני־נפשות בקהלו כאשר יישר בעיניו ויצא מלפניהם בכבוד גדול ונפטר מהם בשלום. אז נפלה אימתו ז״ל על כל המוסרים ואנשי הבליעל שהיו שם סרו למשמעתו ונכנעו לפניו, כי נפל פחדו עליהם ולכל הקהל היה יקר ותפארת וגדולה". ה״חכם־צבי" הבין להשליט את סמכותו על הכל.

ר׳ משה יחייאל סשהטיל שלטון תקיף על בני קהלתו קיבל את דינו ונכנע לסמכותו. הוא לא נרתע גם מפני הגבירים העשירים, שהופיעו לפני בית־דיו וידע לכפות עליהם את פסק־דינו. אנשי־הקהלה ראו בו פטרון, שעמד על משמרת עניניהם, כי ידע "לפקח על שיהיו כולם מאושרים ומסודרים מונהגים ביושר, כדת משה וישראל, הן בעסקי הקהל ובערכי המסים הכבדים, עסקי הרבים והיחידים, בכלל ובפרט. שם כל מעיינו והן בדברים שבין אדם לחברו, לשים משפט אמת בארץ בלי משא פנים״!!). במיוחד דאג הרבה לחינוך ולימוד־התורה, יהוא הצטער ש״נעשו רבנים שאפילו מקרא לא קראו, גם במשנה לא ידעו, ולא בקיאי בצורתא דשמעתא, ופוסקים ראשונים לא ראו". ולכן החליט לעשות תיקונים יסודיים מחינוך ובדרכי הלימוד. הוא כינס את המלמדים "וסדר להם אופן למודם במקרא תחילה ע״פ הדקדוקים". אלא שלא הספיק להעביר את התיקונים ובכ״ח אייר תע״ה (1718) נפטר בלבוב. אחרי מותו נבחר הרב מלובלין, ר׳ שמחה ב״ר נחמן הכהן רפפורט, אולם בדרכו לבובה חלה ונפטר בשברשין בז׳ אב תע״ח (1718).

אחרי ונבחר נינו של ר׳ יהושע פאלק, ר׳ יעקב יהושע בר׳ צבי־הירש, בעמ״ח ״פני יהושע״ (1681־ 1756) שהיה חתנו של ר׳ שלמה סגל לנדה פרנס־הקהלה בלבוב. הוא היה פעיל בהוראה ומטעם הקהלה הוטל עליו הפקוח על כל המלמדים, בהפצצת מחסן אבק־ השרפה ב־27 בנובמבר 1703 נהרגו אשתו לאה, חותנתו רייזל ואביה שמרל כץ ובתו. המאורע דכאוהו מאד והוא עזב את לבוב. התחתן שנית עם טויבה, בתו של ר׳ יששכר־בער הגביר מלבוב ושימש ברבנות בטארלוב, קורוב, ליסקו . לפי שמספר ר׳ יעקב עמדין, השתדלה משפחת אשתו בשנת 1718 שיקבל את הרבנות בלבוב. ובספטמבר 1718 נבחר לרב־הקהלה בלבוב והגליל. אחרי שחותנתו הוציאה 30.000 זה׳ למטרה זו. מיד אחרי שבא לבובה לשבת על כס־הרבנות, השתדל גביר אחד שימנו את חתנו ר׳ חיים בן ליזרל, שהיה רב בזלוצוב וגר בלבוב, כרב בעיר . ר׳ חיים, היה נכדו של ר׳ פנחס משה חריף שהיה