129 ד״ר נ. מ. גלבר 130 רב בלבוב. חותנו, שהיה סרסור ושל הוויבודה יאבלונובסקי, הצליח לרכוש את עזרתו וגם חלק מפרנסי הקהילה תמכו בו ובשנת 1720 — אחרי שבגמר תוקף־המינוי של הרב ר׳ יהושע בן צבי־הירש, — משכה הקהילה ידה ממנו ולא האריכה את המינוי ובחרה במקומו את ר׳ חיים ב״ר לייזרל, שאושר גם ע״י הוויבודה יאבלונובסקי; אולם הוא לא הצליח להשיג גם את רבנות הגליל. בלבוב התפלגו שני צדדים ובגלל המריבות השמיצו את שמו של ר׳ יהושע ו״הפקירו ממונו ורכושו כי הפסיד 30.000 זה׳ שמסר לקהילה לסילוק חובותיה״, הוכרז ר׳ יהושע לעזוב בשבת 1720 את לבוב, והשתקע זמנית בבוצאץ. הוא פנה אל קהילות הגליל לבוב והן הכריעו לטובתו ולא הכירו בר׳ חיים כרב־הגליל והכריזו שלא יצייתו לקהלת לבוב. אז הוכרז חרם על ר׳ חיים ואוהדיו 14) במושב ועד־הגליל, שהתכנס בי״א תמוז ת״פ (1720.7.17) בקוליקוב. בפסק זה הודגש בפירוש כי "אין לנו אנשי הגליל עוד חלק ונחלה בק״ק לבוב ומכ״ש להרב שיקבלו עליהם, אולם אנחנו כולנו כאחד כל קהילות הגליל מקצה אל הקצה כולנו חייבים בכבוד הרב המאה״ג מהור״ר יהושע הב״ל. הוא לבדו נשיא היה בתוכנו ומבחר המקום אשר יבחר באחת מקהילות הגליל שם יהיה ואנחנו סרים למשמעתו בכל עניני הרבנות".
אנשי לבוב הוכרזו כ״עוברי עבירה" ולר׳ יהושע ניתנה "הרשות" להחרים ולבדות את הרב "החובל" 15 ) בכל קהילות הגליל. קהלת לבוב בדונה לשלם קנס בסך 30.000 זה׳ לטובת ר׳ יהושע. בפסק זה הוכר באופ ן רשמי כרב לבוב והגליל. אולם, בכל זאת לא חזר לבובה והשתקע בבוצאץ מפני שהסטרוסטה של בוצאץ, קינובסקי, היה בסכסוך עם הוויבודה יאבלונובסקי, ולכן היה ר׳ יהושע בטוח שלא יעשה לו כל רעה. בינתים עבר ענינו לדיון במושב של ועד ד׳ ארצות. ואושר בשנת 1724 ע״י הועד בראשותו של ד״ר יצחק חזק (פורטים), שציין את הרב ר׳ משה בן אלעזר כ״רב חובל" והצדיק את תביעתו של ר׳ יהושע לתשלום הסך 30.000 זה׳. כאשר יצא ר׳ יהושע בשנת 1727 לירוסלב להשתתף כנציג הרבנות בלבוב במושב של "ועד ד׳ ארצות" הודיעו יריביו לוויבודה יאבלונובסקי, שביקש את הסטרוסטה בירוסלב להסגיר את ר, יהושע לידיו. רק הודות לידידו ד״ר יצחק חזק (פורטים), שכיהן אז כפרנס כולל של ועד ד׳ ארצות, ונודע לו הדבר, נחבא ר׳ יהושע בארון בחדרו, עד שהבלשים יצאו והוא ניצל ועזב את ירוסלב וחזר לבוצאץ. במצב קשה זה חי ר׳ יהושע בבוצאץ עד 1730, שאז הוזמן לשבת על כסא הרבנות בברלין, כיורשו של הרב ר׳ מיכאל חסיד. בהיותו בברלין השתדל לקיים את הפסק של רוזני ועד הגליל ושל הועד ד״א או לפלשוא. הוא השאיר גם יפוי־כח לבניו ולבתו, אך לא ידוע אם הצליחו לקבל מקהלת לבוב פצ ר בתביעתם.
בתקופה זוכה ן ר׳ חיים בן יצחק רייצס (1737־ 1728) כאב בית־דין בשתי הקהילות וכנציג לבוב בהנהלת ועד הגליל רייסין. בפודוליה וברייסין גדל אז מספר הנוטים לכת שבתי־צבי וביחוד גברה השפעתם בערי רייסין: זולקוב, רוהאטין, פודהייצה, הורודנקה, וגם בלבוב. רבים מאוהדיו באו מפודוליה הקרובה לתורכיה, השתקעו בערים ומשכו אליהם אנשים גם מחוגי הלמדנים. הרבנים יצאו נגדם ובראותם את הרס התורה והמצוות התכנסו בלבוב, לפי הוראות ועד ד׳ ארצות, בי״ז תמוז תפ״ב (1722), בבית־הכנסת הגדול שמחוץ־ לעיר. רב העיר והגליל, ר׳ יעקב יהושע בעל "פני יהושע", יחד עם שבעה דייניו הכריז חרם בתקיעת שופר וכבו נרות על החוטאים וכל העם עמד והקשיב ברעדה לדברי הקללה "ותינוקות של בית רבן ענו אחריהם אמן... וכמה וכמה פושעים חוטאים מכת הארורה הזאת עמדו אתנו על הבימה וגם המה התודו על עוונם בבכיה ובזעקה גדולה עד למרום ואמרו כזאת וכזאת עשינו כפי נוסח הסידור שסידרנו ולאחר יציאה מבית הכנסת י״ז תמוז הוכרחו לנהוג בעצמם דין אבלות וגדוי שבעה ושלושים, כל דין מנודה ואבל זולת שאר ענשים ונזיפות, אשר יצא מאתנו שבעה רבנים ואנא ברישא" 16). ואח״ב התודו על חטאם וקבלו עליהם תשובה בפרהסיה. חרם דומה הוכרז בשאר קהלות. אולם למרות החרם לא הצליחו לבער את אוהדי ש״צ עד תומם. להיפך, מספר אנשי־הכת הלך וגדל, וכעבור שנים מספר הצטרפו לסיעתו של יעקב פראנק.
גם בחיי הקהלה לא השתרר שקט בלבוב. מזמן המחלוקת עם הרב ר׳ יהושע בן צבי (בעמ״ח "פני יהושע") השתדלו פרנסי־הקהלה להגדיר את סמכויותיו של הרב. בשנת 1726 הגישו לוויבודה יאבלונובסקי תלונה שהרב מרשה לו להכניס חידושים העומדים בניגוד