133 ד״ר נ. מ. גלבר 134 איסר בן מרדכי וכן אב ביוד־דין של לבוב, ר׳ חיים בן יצחק רייצס ואחיו יהושע, את דוד רייצס שהחרימו אצלו 8000 זח׳, ואת משה, שלפי עדותו של פיליפוביץ הסיתו לעזוב הנצרות. הרב משצרזץ הצליח להימלט מידי השלטונות. לפי המסופר עונו היהודים 40 יום ואף אחד מהם לא הודה. ואז ציווה הארכיהגמון להעמיד את האסירים בשורה, והוא ופיליפוביץ עברו על פניהם, גם הפעם לא זיהה פיליפוביץ את הנאשם. אולם כאשר ר׳ חיים רייצס העיר לארכיהגמון בלטינית: הרי רואה אתה שהחזקתם אותם חנם 40 יום אמר פיליפוביץ 21 ) "הרי זהו, הכרתי בקולו". עד כאן ספור העם, וקשה לקבוע אם נכון הדבר. מתוך החומר הארכיוני ידוע, שבי״ד, בהשתתפות סטניסלב יאבלונסקי, הוויבוד ה מרייסין! יאנוש ויש־ ניוביצקי, נציב קרקא; סט ן פהומיצקי, מושל פודוליה וסטניסלב פוטוצקי, מושל לבוב, דן את פיליפוביץ לתליה, וכדי להרגיע את המוני הנוצרים המוסתים על ידי הכמורה נידונו גם הרב ר׳ חיים בן אלעזר ואחיו יהושע למות בשריפה ונגזר על האח הבכור להיסחב כשהוא קשור לסוס בחוצות העיר לפני מותו. פסק־הדין בוצע בערב חג השבועות. לפי מקורות נוצריים התאבד יהושע במאסר בחתכו את צווארו. הכומר הישועי ז׳ולטובסקי, ניסה עוד לפתות את ר׳ חיים שיתנצר בהבטיחו שישוחרר — אולם לשוא. ואז נמסר לתליו. בערב שבועות 131 במאי 1728 ) 22 ) נשרפו הוא ויהושע ורכושם הוחרם ונמסר לעיריה לשם תיקון הביצירים.

הקהל חפדת האת אפרם שהובא לקניר בבית־ העלמין. במשפט היתה מעורבת גם בתו של ר׳ חיים רייצם, חיה 23), שגם היא נהרגה 24). הרצח בוצע מבלי שהסטרוסטה מחה נגדו, דבר שהיה מחויב לעשות, כי האחים רייצס היו תושבי הקהלה של מחוץ־לעיר, שעמדה תחת חסותו. כנראה. לא העיז לצאת נגד הכנסיה, שהשפעתה היתה ללא גבול, אעפ״י שהמושל היה נוטה לצד היהודים. בשנת 1729, שנה אחרי משפט רייצס, החכיר המושל את כל המסים לסוחרים יהודים — ובסכסוכי היהודים עם העידיה עמד תמיד לימנם, כנראה, לא חנם. בשנת 1732—1733 עבר גל התנפלוווות של סטודנטים (שילר געלייף) על יהודי הפרברים. אולם, בשנת 1733 הרגישו הסטודנטים את תגובת היהודים שהרביצו והכו בהם, ומאז לא העיזו הסטודנטים להמשיך בהתפרצויותיהם. בימים ההם פשטו גם בפולין חסידים ואנשי־ מעשה שנהגו בסיגופים ובצומות כמנהג חסידי צפת. בשנת 1690 נדפס בקרקא ובפרנפורט־דאודר "שלחן ערוך" בנוסח האר״י ובהשתדלות הרבנים של "ועד ארבע־ארצות" נדפס בדיהרנפורט "השולחן־ערוך אורח טבעת־חותסשלאשה מפולין. האבן המסיח. הכתובת "להדליק נר של שבת" והמנורה בת שלשה קנים חקוקות וממולאו ח זהב. המאה הי״ז חותמו של יוכף־ שלמה בן ירוחם מלבוב. משנת 1629. בו מזל בעל החותם שנולד בסיון חותמו שליקותיאל ־זלמן במהר״ר אלעזר ז״ל מלבוב. משנת 1654 חותמות וטבעות חותמו של יצחק בן אברהם הכהן מלבוב. משנת 1654. ובו סימן הכהן - כסות כהנים נשואות בברכה