139 תולדות יהודי לכוב 140 שישפיעו על חברי ה״אססוריה קרולבסקה" 2) (בית משפט לערעורים המלכותי בוארשה, והוסכם לשגר לבוב קומיסר בעל־סמכות להכריע סופית, בלי זכות ערעור לשום צד נגד הכרעתו דעתו. בראשית 1758 הגיעה לבוב הועדה המלכותית, ובראשה שר־המשק והסטרוסטה של לוביגרוד 2 א), פליקס צאצקי. בשם היהודים הופיעו עזריאל ושלמה ואלואני. לאחר גבית־עדות מצד העירונים והיהודים, הוצא ב־12 בפברואר 1759 2 ב) פסק־דין, שחייב את היהודים לפנות את דירותיהם וחנויותיהם מחוץ לרובע היהודים. בעלי הבתים היהודים חויבו למכור את בתיהם לנוצרים במשך חצי־שנה. נתמנה גם ועדה מיוחד להשגיח על ביצוע פסק־הדין עד 12 בינואר 1759. פסק־הדין פגע קשות גם בזכויות־המסחר שהיו ליהודים מכבר, לפי שהיו צריכים לצמצם את המסחר והמלאכה בהתאם לחוזים עם העיריה, שבפיהם מותר היה ליהודים לסחור רק בארבעה מיני סחורות, ולבעלי־המלאכה כמעט אסור היה להתעסק במלאכתם. מובן, שהיתה שמחה בחוגי העירונים והעיריה הוציאה את פסק־הדין בדפוס, כדי להנציח את כשלונם המוחלט של היהודים.

היהודים לא נכנעו ואחזו באמצעים כדי לדחות לפי־שעה את מועד ביצועו של פסק־הדין. מלבד בעלי־ הבתים השתדלה בדבר גם הקהלה. ב־17 במרס 1759 הגיש יאן קרוגולסקי משפט בשמה נגד העיריה ונגד מוסדותיה, וב־17 באפריל 1759 הוגש עדעור לבית־ הדין לערעורים, בנימוק שבעזרת אינפורמציה כוזבת הושג פסק־הדין לרעתם של היהי־דים. בינתים מצאו לבקו בלבן ואהרון אברמוביץ תומכים ומליצים בין חוגי האצילים. ובשם הקהלה נסע לוארשה השתדלן ר׳ חיים קורמיש 3) מלבוב. העיריה חששה פן יצליחו היהודים לדחות את הביצוע ושלחה לוארשה נציג מיוחד. אולם, מיד אחרי פרסום פסק־הדין הגג גם ההמון הנוצרי, הנרגז בגלל עלילת הפראיקיסטים שהיהודים משתמשים בדם־נוצרים בפסח, את נצחונו ופרץ לחנויות היהודים וערך פרעות, שדד רכוש והחריב בתים. ב־13 במרס 1759 הגישו ראשי־ היהודים תזכיר, שבו תארו את הפרעות והנזקים שהגיעו לסך 247.901 זה / העיריה צדקה בחששותיה. היהודים לא זזו ולא הסכימו לפנות את הבתים והחנויות. התחילה עדרה שלמה של משפטים חדשים, שעברו בירושה לשלטון אוסטריה 4). אחרי הפורענות הזאת עבר בשנת 1759 משבר קשה על יהודי לבוב, שהיה קשור בענין ויכוח עם הפראנקיסטים ב־7 ישיבות שהתקיימו בחדשי יולי־ אוגוסט וספטמבר 1759.

התנועה הפראנקיסטית כשהיא לעצמה לא הכתה שרשים עמוקים בקהלה בלבוב. אמנם עוד בשנת 1754 הגיע לבובה ליב קריסא, יאמנו של פראנק, והתחיל בתעמולתו. הוא הצליח לקרב מספר מאמינים, והם גם קיבלו את פני פראנק כשהגיע בדצמבר 1755 לבובה. ביניהם היה גם צעיר בן עשרים׳ שלקח מהוריו 50 דוקאטי ם באמתלה שהוא יוצא לקנות דבש. ויצא אח״כ עם פראנק לסאלוניקי. בלבוב התגורר פראנק בבית סמוך לשער האליצקי, שנקרא בפי היהודים "בית אופל", וקשה היה לקבוע מה מתרחש בבית זה. לפי עדויות, ערך בהיותו בלבוב הילולות־זימה. אחדים מאוהדיו העיזו לעורר במעשיהם את חמת היהודים. אחד מהם יצא בשבת רכוב על סוס לפני ביתו של רב־העיר, ר׳ חיים רפפורט, והעלה אש במקטרתו. מובן שהוצפה זו הרגיזה את הרב והיהודים והם התלוננו אצל הארכיהגמון וביקשו ממנו רשות לעשות שפטים חמורים בעבריין זה, ברשותו הישם העבריין בבור, לפי עדותו של הרב מביאלא פודולסקי, לפי גירסה אחרת נידון למיתה ונקבר לא בבית־ העלמין היהודי, אלא תחת עץ על אם־הדרך 5 ). בגלל התרגזות היהודים הוכרח, כנראה, פראנק לעזוב את לבוב ולצאת לדוידוב. יציאתו נתקבלה בשמחה ובסיפוק רב, ולפי דברי בירקנטאל היו פטורים מספחת ממאירה ו״בית האופל נשרף עד היסוד והאשה שהשתתפה במעשי־הזימה מתה בעוונה ובעל־הבית שב בתשובה וקיבל על עצמו סיגופים לכפר על עוונו " 6 ).

נוכח הלך־הרוחות שהשתלט בשנת 1759 בקרב ההמונים הנוצריים, אחרי פסק־הדין של הועדה־ המלכותית השתדלו ראשי הקהילה לפני כמורת־לבו והנונציו וגם מאחורי הפרגוד, לדחות את הויכוח עם הפראנקיסטים, אחרי שנציגיהם הודיעו שברצינם להכריז בגלוי ובמפורש ולהוכיח מן התלמוד, שהיהו־ דים זקוקים לדם־הנוצרים ומשתמשים בו . כ־600 אוהדיו של פראנק באו מכל קצוי פולין, פודוליה ואוקראינה, ולחיה, הונגריה, וקצתם גם מתורכיה, הם היו עניים ויחפים ופראנק התכוון