151 תולדות יהודי לבוב 152 לא נתן להקריא בחג השבועות את הצהרת ראשי־הקהל בבית־הכנסת בחוץ־לעיר. הוא וכנופיתו הקימו מהומה וצעקות נגד הקהל, וגרמו להפסקת קריאת הכרוז. אחרי החגים, ב־28 במאי 1762, הופיעו מנקים ומרדכי ורוצלבסקי במשרד הפודוויבודה והגישו תלונה נגד מעוררי המהומות 42). בזאת התחילה המלחמה על השלטון בקהל, שנמשכה חמש שנים, וערערה את יסודות האוטונומיה של הקהילות. משה מנקים היה אדם נוקם ונוטר והחליט לדכא בלי רחמים את דוד סובולישן שראה בו מתחרה מסוכן ביותר. במעשי נקמתו, שראש־הקהל בתוך־העיר עזר לו בהם, התחילו בהגדלת מסים. סובולישן וסיעתו שתקו והחליטו לחכות עד הבחירות בשנת 1763, ובינתיים גייס את הבלתי־מרוצים במעשיו של מנקיס, שלא מצא אהדה רבה בתוך הקהלה. משפחות מיוחסות, כמו: מיזס, לבקוביץ, ביק שאפו מזמן למנות ראש־הקהל אחר. לעומת זאת סמך משה מנקים על קשריו עם הפוד־ סיבודה שתמך בו. אך למרות הכל לא נחלו מנקים נצחון שלם, כפי שהיה משוכנע. אמנם, סובולישן נכשל אבל שנים מאנשיו נבחרו. אנשי צד־סובולישן הגישו ב־20 באפריל 1763 מחאה חריפה לפודוויבודה על הבוררים שבחרו בפרנסים שלא שלמו מסים או המעיטו לשלם, בניגוד להוראות שזכות הבחירה לפרנסים וגבאֵי בית־החולים היא רק למועמדים ששילמו מסים לפחות 75 זה׳.

המחלוקת בקהל פרצה בדיון על בחירת שמאים. מנקים דרש לבחור בשמאים הקודמים, שמלקה ומשה מנילביץ, שהיו אנשי־שלומי. שניהם לא נבחרו, אולם מנקים התעקש והשיג את אישורם בתוקף בית־המשפט של הפודוויבודה בהחלטתו מ־25 באוגוסט 1763, אולם בתוספת שלא מצאה חן בעיניו: לעזרתם נקבעו עוד 4 מפקחים מאנשי האופוזיציה: עזריאל זלוצובסקי ומרדכי בורוכוביץ באי־כח קהלת העיר ולבקו מאלובאני־מיזס וישראל רייס מחוץ־לעיר 44). היחסים בתוך הקהל החריפו, באו הלשנות, תלונות "האשמות, עד שהגיע לידי משפט בפני בית־הדין של הפודוויבודה נגד זלמן פנחס רבינוביץ, לשעבר ראש־הקהל שהואשם על־ידי דוד סובולישין, אפרים דאקס, לוי ביק, מרדכי פייגלס, אהרן מדרוהוביץ, מרדכי קורזניק, דוד השלום ועוד, שבזמן ראשותו עסק ב״אינטריגות כספיות של הפרנסים ולא הגיש דין־וחשבון על פעולותיו". בזמן המשפט פקד הפודוויבודה לבקר את פעילות הקהל בתקופת כהונתו של ז״ם רבינוביץ ושלוש שנים אחריו הואיל וטובת הכלל דורשת סדר במשק הקהילה 45). הקהלוֹת הסכימו לכך וגם מנקים היה מרוצה כי היה בטוח שהביקורת תהיה רק לטובתו. הבחירות בפסח 1764 הביאו למניקס כשלון שלם. להנהלת הקהל נבחרו רק מתנגדיו דוד סובולישין, שלמה מיזם, לבקו מיזס, לוי ביק, ריים יעוד.

מנקים לא התיאש, הוא הצליח להשיג מבית" המשפט של הפודוויבודה פסק־דין שבגלל ליקויים בבחירות לא אושר הקהל החדש וראשי־הקהל נשארו בתפקידם. כראשי הקהל נתמנו הישי ש יוסף צימלס בעיר, וליבר רבינוביץ, עוזרו של מנקים, ושאר חברי הקהל הישן 46) בחוץ־לעיר. בכך סודר הענין, אולם ההמון התרגז ואיים על פרנסי־הקהלה עד שפחדו מפני התנפלויות. בשתי הקהילות השתררה ערבוביה לחלוטין, וגם מתים לא נקברו מאין דואג. רב העיר ניסה לפשר בין הצדדים והצליח להשיג את הסכמת האופוזיציה לראשותם של צימלס וגם רבינוביץ בקהילות. אולם כעבור זמן קצר פרצה המחלוקת מחדש. בפסחא של הנוצרים היו ראשי הקהילות מבקרים אצל הבורגגרביה ביקור של נמוסים ומגישים לו גם מתנות. והנה הופיעו גם הפרנסים וגם הקהל החדש (המבוטל) עם דוד סובולישין בראש. שתי המשלחות נפגשו יחד וכאשר עזבו את הארמון צעק סובולישין לרבינוביץ: "מה אתה עוקב אחרינו הרי אין אתה ראש הקהל", ורק בהתערבותו של מנקים לא בא לידי התפרצות תגרה 47). מתוך רוגזה חלה רבינוביץ ובהשתדלות הבורג־ גרביה הגיש הקטיגור משפט נגד סובולישין. ב־17 במאי 1764 יצא פס״ד שהדיח את שלמה מיזם מתפקיד פרנס לשנתיים, את דוד סובולישין — לשנה אחת, על יעקב ביק הוטל קנם (3 זה׳ אדומים), ישראל ריים ולבק ומיזם שוחררו 48).

האופוזיציה נכנעה ומנקים חזר לשלטונו. הבחירות בשנת 1765 עברו בלי שום הפרעות, רשימתו של מנקים נבחרה בשלמותה. אכן, סובולישין לא נואש, ואחרי שהתאושש ממפלתו החליט להתקרב אל מנקים. נעשה אחד מבאי ביתו, ובשנת 1766 נבחר גם לפרנס־ הקהלה. אמנם, שאיפתו העיקרית להיות ראש־הקהלה היתה עוד רחוקה ממנו, אבל לאט־לאט התקרב אל