153 ד״ר נ. מ. גלבר 154 מטרתו. בשנת 1765 מלאו 3 שנים לראשותו של מנקים ולפי התקנות צריך היה כל מי שכיהן שלוש שנים להסתלק מתפקידו ואסור היה לבחרו אפילו כפרנס. באותה תקופה היה לבקו בלבן ראש־ הקהלה בתוך־העיר והפרנסים שמשלו יחד אתו היו: זלמן שלישביץ, אהרן מדרוהוביץ, מרדכי בורוכוביץ, אנטשיל יעקובוביץ, יוסף צימלס, ברוך מנדלוביץ, ישראל יוזפוביץ, יואל מושקוביץ, אפרים אברהמובי ץ ואליהו אבלוביץ 49). גם ביניהם לא היה שלום־בית. בשנת 1766 פרצה מחלוקת בין ראשי־חקהל לבקו בלבן והפרנס אליהו אבלובי ץ 50) בגלל קטטה בשמחת־ תורה בבית־הכנסת, בה העליב אבלובי ץ את בלבן. ובית־הדין החליט ב־7 באוקטובר 1766 להעביר את אבלובי ץ באופן זמני מתפקידו כפרנס עד פסק־דין סופי. בלבן האשים את אבלוביץ, שהוא מגלה לשלטונות סודות־הקהלה ועל יסוד ידיעותיו מטילים השלטונות על הקהלה פקודות ולפי דעתו פוגע הדבר בקיום הקהלה. מבלי להתקשר עם הקהל בחוץ־לעיר נתן בלבן הוראה להקריא את החלטת בית־הדין בבתי־הכנסת העירוניים ולפני חלונות דירתו של אבלוביץ. למחרת הגיש אליהו אבלובי ץ משפט נגדו במשרד הפודוויבודה. ב־10 באוקטובר 1766 התקיים המשפט נגד הרב והקהל, שפסק־דינם היה בניגוד לחוק.

לפ י החלט ת הפודוויבוד ה אושר ה העבר ת אליה ו מתפקיד ו כפרנ ס והוט ל עלי ו קנ ס ש ל 10 גרזיבנ י פול ׳ ע ל שהעלי ב א ת בלבן , והי ה חיי ב לבק ש סליחתו , לבק ו בלב ן נענ ש ע ל האשימ ו א ת אליה ו בגלו י סודו ת במאס ר שנ י ימי ם וליל ה במגד ל בית־הכנסת . הפרנסי ם שהשתתפ ו בדי ן נענש ו כ ל אח ד במאס ר יו ם אח ד במגד ל בית־הכנסת . בלב ן עירע ר נג ד פסק־הדי ן שהשפי ל א ת סמכו ת ראש־הקהל , בפנ י הוויבודה , ול א ידו ע כיצ ד נגמ ר ערעו ר זה . בשנ ת 1767 התקרב ו הבחירו ת ש ל הקהלות . סובולישי ן רצ ה לנצ ל א ת ההזדמנו ת וב א ליד י פשר ה ע ם לבק ו בלבן , והתקש ר ע ם משפח ת מיז ם ואויב י מנקי ם והצליח . הבוררים , ע ם ירחמיא ל מיז ם בראש , בחר ו בקה ל שהי ו ב ו אנש י סובוליש ן ומיז ס בלבד . מנקי ם ל א שק ט וב־ 13.5.1767 הופיע ו שג י פרנסי ם מסיעתו , מש ה לאנדי ם ומנד ל מיכלוביץ , והגיש ו לפוד ־ וויבוד ה מחא ה נג ד הבחירות 51 ) . נמוק ם הי ה שיהוד י מחוץ־לעי ר אינ ו יכו ל להבח ר כבור ר אל א א ם ג ר עש ר שני ם בעי ר וירחמיא ל מיז ם התגור ר בעי ר שנ ה אח ת וסובולישין , אי ן ל ו זכוו־רבחיר ה מפנ י שחכ ר מסי ם בל י ידיע ת הקהלות . במחא ה ערער ו ג ם ע ל בחירת ו ש ל לבק ו בלבן , מפנ י שכיה ן בתפקיד ו שלו ש שני ם ולפיכ ך עב ר זמנו . אנש י סובולישי ן הגיש ו מחא ה נגדי ת שהכחיש ו ב ה א ת טענו ת המערערים .

סובולישין נבחר לראש־הקהל. ובית־משפט של הפודוויבודה אישר ב־1 ליולי 1767 את הבחירות למרות הליקויים החוקיים שנעשו, אולם במקומו של סובולישין נקבע כראש הקהל הפרנס יוסף יוזל בן אהרן נעכיליש 52). אחרי זה חזר השלום לקהילות — אחרי מאבק מתוח במשך חמש שנים 53). אולם בזה לא נסתיים פרק התלונות על כשרות הבחירות, כמעט אחרי כל תקופת בחירות עד 1772 קיבל משרד הפוד־ וויבודה תלונות והאשמות בקשר לבחירות ולמעשי־ עול של הבוררים 54). פרצה גם מריבה בגלל משרת הרבנות בתוך־העיר, שהיתה פנויה מזמן פטירתו של ר׳ אריה־ ליב בנו של הגאון ר׳ שמחה רפפורט, בשנת 1759. הקטיגור של הפודוויבודה אולנובסקי ראה אפילו הכרח לעצמו להגיש ב־27 ביוני 1765 תלונה על ראשי־ הקהל זלמן פנקיס ומשה מנקים ועל הפרנסים עזריאל זלוצובסקי, דוד השלים, יוסף צימלס, ישראל רייס, יעקב לבקוביץ, הרשקו הולים, מארק בורוכוביץ, אנטשיל קורזניק ומאיר ראסקי, שלא צייתו להוראות ודחו את בחירת הרב, דחוי שהזיק לעניני הקהלה. על יסוד תלונתו נענשו פרנסי שתי הקהילות בקנס של 50 זה׳ לטוב האוצר ו־100 גרזיבני לטובת בית־ המשפט 55). ב־30 ביוני 1765 מינה הוויבודה צארטוריסקי את ברק לבקוביץ (דוב־בער מריישא) לרב בתוך־העיר למשך שש שנים, בתנאי שיהיה כפוף לשיפוטו של הפודוויבודה. ב־3 במאי 1771 הוארך המינוי ל־6 שנים, מתוך הכרת כהונתו הטובה ושיפי־טו הצודק 89).

במריבות והסכסוכים שקעו שתי הקהלות, פרנסיה, מנהיגיה ורבניה, המצב העיק מאד על חיי המוני־העם שנלחמו למען הקיום בתוך אוכלוסיה עוינת ושואפת לדכא ם מבחינה כלכלית, בפנים — התפלגות ומלחמת סיעות־משפחה שדבקו בהגה שלטון הקהלה, משפטים תמידיים נגד הקהלה מטעם בעלי־חובות, הפקעות והחרמות — כזאת היו פני לובוב היהודית במחצית השניה של המאה הי״ח והתמונה היתה עגומה מאד.