פרק יי : לבוב במוסדות האוטונומיה היהודית ועד־הגליל לבדב . אחרי מאורעות ת״ח ות״ט . פולמוס זולקווא—לבוב . התערבות ועד ד׳ ארצות . החלטות מושב ועד ברזזני בשנת 1740 . פרנסי ועד־הגליל . המחלוקת בענין רבנות המדינה . נציגות לבוב בועד ד׳ ארצות בתקופת 1589 — 1764 . א . כאמור , היתה לבוב במאה הט״ז והי״ז הקהילה היהודית הגדולה היחידה ברייסין המרכזית . בעיירות ובאחוזות גרו יהודים במספר מועט והם עמדו תחת חסות האצילים . לא היה בידי הישובים היהודיים להקים קהילות לעצמם ולכן השתייכו לשיפוטה של קהלת לבוב . גם בעיירות שהתקיימה בהן קהלה , כגון : אולסקו בשבת 4 1628 ) , או סאסוב עם 5 בתים בה 2 ) , היו מסיבפים לקהלת לבוב ("פשיקאהאלקי") . העניגים התנהלו ע״י ועד בהרכב : 4 ראשים , 4 טובי־הקהלה ומספר גבאים שהיו באי־כח שתי קהילות לבוב והפרובינציה , אולם נציגיהם היו אנשי לבוב . שמו הרשמי של הועד , "האלופים ראשי ומנהיגי מדינה ומנהיגי קהלה קדושה לבוב" 3 ) (סטארשי זיעמסצי) . קהילות הפרובינציה לא היו עצמאיות , ואם רצה יהודי להתישב בקהלה שמחוץ־ללבוב , היו ראשי הקהלה מחוייבים להודיע זאת לקהל בלבוב . לקהילות הקטנות אסור היה לקבוע מסים חדשים מבלי שגישו דו״ח כספי לקהל בלבוב . הן שילמו את כל המסים והתשלומים , ומשנת 1549 מס־גולגולת למען הממלכה בכלל , באמצעות הקהל בלבוב והשלטונות שהיו מעונינים בזה , תמכו בשאיפות הריכוז של הקהלה בלביב .

הרב של קהל ת חדרלעיר היה גם רב־הגליל, ונבחר לפי התקנון של זיגמובט אוגוסט משבת 1571, ע״י "יהודי לבוב וכל מדינת רייסין ("פאספולסטווא ז׳ידוב לבובסקיך אי וושיסטקיי זיעמי רוסקיי"). בהמשך הזמן בא גם לידי סכסוכים סמכותיים בין רב־העיר ורב־הגליל וביחסיהם אל ראשי הקהילות והמדינה, אולם כל זמן שההשפעה במדינת רייסין היתה בידי קהלת לבוב גם בחירת הרב היתד. תלויה בה. אולם, עם גידול הקהילות בפרובינציה הלך וגבר המאבק ביניהן לבין קהלת לבוב על ההגמוניה בכל גליל רייסין. ולאט לאט היו מוכרחים אנשי לבוב לשים לב גם לתביעות נציגי הקהילות הקטנות. במאה הט״ז והי״ז היו כפופות ללבוב כל הקהילות בשטח רייסין, פודוליה ובראצלאב, שהיו חטיבה של מדינה אחת 4 ) ("זיעמסטווא׳ , ) . אחרי המאורעות בשנת ת״ח והמלחמות בפולין בסוף המאה הי״ז, בא שינוי ניכר בכל ארגון המדינה. לבוב הלכה וירדה הן מבחינה כלכלית והן בהשפעתה על הקהלות.

תושבים רבים עזבו את העיר ועברו לעיירות הסמוכות. מסביב התפתחו הקהלו ת זולקיב, ליסקו, ברודי, טרנופול, בוצאץ, זלוצוב, ברזזאני וכר, עפ״ר הודות לעזרה ולתמיכה שקיבלו מידי האצילים בעלי־ הערים. אולם עומס המסים היה מוטל ברובו על קהלת לבוב, שלא היתד. יכולה לשאתם לבדה. עד שהעניין הובא לדיון ב״סיימיק״ בוישניא במושבו בשנת 1658. בהחלטתם נתנו אצילי רייסין לציריהם אל הסיים הוראה בה נאמר: "מציקים את יהודי לבוב ופשמישל בהטלות מסים רבים, ואין ביכלתם לשאת לבד ם את עול המסים, על הסייס להחליט שמלבד קהלו ת לבוב ופשמישל ישותפו בעול המסים גם היהודים המתגוררים בערים ובכפרים המלכותיים של מחוז לבוב ופשמישל. למטרה זו יש להתיר ליהודי לבוב ופשמישל לכנוס את נציגי היהודים ל״כנוס־יהודים" ("סיימיק") לשם חישוב וסידור רשימת החלוקה 4 א). התפתחות מהירה עברה על זולקוב, שעוד בשנת 1620 היתה קהלה קטנה מסונפת ללבוב, וזאת בהשפעת בעלי העיר, ביחוד בתקופתו של יא ן סוביסקי, שהיה מעונין בשיכלול ה וגידולה. בשנת 1626 בחרה זולקי ב רב לעצמה, ובזה התחיל תהליך התעצמאותה.

בשנת 1672 נותקו ממדינת רייסין לפי חוזידשלום שנחתם בבוצאץ, בין פולין ותורכיה, ברצלב ופודוליה שעברו תחת שלטון תורכיה. ואחרי שפודוליה הוחזרה לפולין לפי תנאי השלום בקארלוביץ (1699), לא הסכימו כבר הקהילות להישאר מסונפות למדינת רייסין ולהכיר בהגמוניה של קהלת לבוב ורבה. קהלת פודוליה הכריזו על עצמן כמדינה עם רב־המדינה בסאטאנוב.