פרק י״א: הכיבוש האוסטרי כניסת צבא אוסטריה לגליציה. ההשבעה החגיגית בלבוב. ההגבלות והמפקד. תקנון שנת 1776. המסים ויחס הפקידות. בעית היהודים בתזכירו של פראג מאוגוסט 1775. גירוש המתגרים היהודים ושתדלנות הקהלה. סכסוכי הקהלה ומועצת היהודים, יסוד מושבות חקלאיות. גיוס לצבא. משלחת יהודי גליציה אל הקיסר ליאופולד. ערעור הקהלה על החזרת היהודים לרובע היהודי. גידול האוכלוסיה היהודית 1772 — 1800. חוכרי מס־בשר ונרות. ברק יוסלביץ בלבוב ועניין הגדוד היהודי. בשנת 1772 חלו שינויים כבירים בפולין, ובחיי היהודים בפרט. מריה־תרזה, שבתחילה התנגדה לחלק את פולין הקתולית, שראתה בה תרים בפני רוסיה הפרבוסלבית ופרוסיה הפרוטסטנטית, נכנעה לשידוליו של הקנצלר הנסיך קאוניץ, שהצליח לרכוש את תמיכת בנה יוסף 11, הסכימה לחלוקה, אחרי שרוסיה ופרוסיה הסכימו ביניהן בחוזה על ביצועה.

ב־14 במאי 1772 נכנסו הפלוגות הראשונות של הצבא האוסטרי לפולין, מעבר לקרפטים והתקדמו לסטרי, נד 21 ביוני 1772 זזו חטיבות אוסטריה מגבול שלזיה ובמחצית ספטמבר "נכבשה" לבוב בלי שום התנגדות מצד העיר. הצבא הרוסי, שהחזיק כאן משנת 1764 פלוגות בפיקודו של הגנרל קמינסקי, מסר את העיר למפקד האוסטרי שרדר. ב־19 בספטמבר 1772 נכנסו האוסטרים בפיקודו של הגנרל האדיק ומיד נתמנה הרוזן אנטון פרגן (פערגען), שהיה שנים מספר ציר אוסטריה במאינץ ובלודון, למנהל האדמיניסטרציה בחבל החדש, שנקרא גליציה ולודומיריה. ב־4 לאוקטו- בר 1772 קבל בלבוב תפקיד של נציב (גוברנ״ור) בגליציה. לאחר ששלטונות אוסטריה ביצעו את הסי- דורים האדמיניסטרטיביים הראשונים 1), החליטו לערוך ב־29 בדצמבר 1773 חגיגות בכל הארץ, בהן ימסרו התושבים שבועת־אמונים לקיסרית ולממלכת אוסטיי ה לפי סדר ה: 1) הכמורה; 2) האצולה בעלת־הנכסים (פאסעסיאנאטא); 3) ערים; 4) עיירות וכפרים 5) קהילות יהודיות. בחגיגות שנקראו ..חאמאגיום" ("איי ד דער אונטערטאנ ס אונ ד וואסאלענטרויע") היה צריך כל אחד מהנ״ל להישבע שבועת אמונים לחוד. בלבוב התקיימה חגיגת-ההשבעה ב־4 באוקטובר 1773, היהודים נשבעו לא בביהרהכנסת, כמו בברודי, אלא בנכר, לפני הקתדרה הקתולית. בראשית השלטון האוסטרי נפל פחד על היהודים.

באוגוסט 1772 דרש יוסף 11 לנשל את היהודים מן החכירות, משרפות־יי״ש, מסים ובתי־מרזח. בדצמבר 1772 נערך ע״י הצבא מפקד האוכלוסין היהודים ולפיו היו בתחום הכנסיה הקתולית של לבוב 6339 נפש יהודים. לפי הודעת פרנסי הקהילה משנת 1774 היו בלבוב 6664 נפש 2). בשנת 1773 הוטל עליהם איסור לערוך טקס נישואים אלא ברשיון הגוברנטור, ובתשלום של 20 דוקטים. ההגבלות פגעו ביהודים מאד. בזמן ביקורו בלבוב, בימים 31 ביולי — 6 באוגוסט 1773, השתדל הקיסר יוסף 11 להכיר את מצב הארץ וסדרי האדמיניסטרציה. בתזכיר מיוחד על התיקונים הדרושים לקידום הארץ — הקדיש גם סעיף מיוחד לבעיה היהודית שהיתה ענין חדש במנהל האוסטרי, כי בשום מדינה ממדינות המונרכיה לא היה מספר יהודים כה רב כבגליציה. לפי דעת הקיסר עסקו היהודים בעסקי־רמאות ואין להעדיפם על הפרו- טסטנטים, שהם אנשי עבודה חרוצים וטובים 3). יוסף 11, שכל מגמתו היתה לרכז את השלטון בדנה, תיקונים כלכליים וחברתיים, כדי לשפר את מעמדם הציע תכנית על צורת המינהל בגליציה וביצוע ומצבם של האכרים, לצמצם את המעמד הבינוני של היהודים בערים ולהקים מעמד בינוני בין הנוצרים. אולם עיקר תיקוניו היה לקדם את הגורם הכלכלי, נושא המסים, ולרכוש את תמיכתו בשלטונות נגד האצילים הפולנים שלא היו נאמנים לאוסטריה.

הוראת השלטונות לערוך מפקד אוכלוסין, הדאיג את היהודים בגליציה וביחוד בלבוב, כי חששו שיטילו עליהם מסים חדשים. השלטונות האוסטריים מעונינים היו לדחוק את העניים שביניהם ע״י הטלה מסי־נשואין הוראות (פטנטים), וצמצום הרשׁיונות להתישבות בעיר ובכפר. מטרת השלטון הנאור היתה אמנם סרודוקטי ־