171 תולדות יהודי לס־כ 172 הגומרים הורשו להישאר בלבוב ויתרם הועבר לפרובינציה, שם הורגש מחסור רב ברופאים. בו בזמן הציע הקולגיון הרפואי בדו״ח מ־17 בדצמבר 1778, להשאיר ליהודים את הרשות למקצוע הספרות, הקזת־דם והעמדת כוסוודרוח, מפני שעניי העם היהודים והנוצרים כאחד אין בכוחם לשאת את המחירים הגדולים שדרשו רופאים (בלתי מומחים) נוצרים. הגוברניון אישר את ההצעה בתנאי, שמספר הרופאים היהודים הבלתי־מומחים לא יעלה על ארבעה. רופאים מחוזיים נקבעו לשמירה על המצב הבריאותי. בשביל האוכלוסיה היהודית נתמנו מטעם השלטונות 12 רופאים מחוזיים יהודים בגליציה כילה. בלבוב נתמנה ה״פיזיקוס" היהודי שלמה בנימין פרשל. מצב זה נמשך עד 1784, בה החליט הקיסר יוסף 11 לבטל את הפליית היהודים ולהכלילם באוכלוסיה הכללית. תפקיד מפקחי־הבריאות (פיזיקטים היהודים בוטל והם הועמדו תחת פיקוח הרופאים הכלליים, שגם ידוהים היו רשאים להמנות עליהם.
זמן קצר לאחר הכיבוש הוציאו האוסטרים פקודה שעל היהודים לפנות את הדירות ואת החנויות שהיו בידיהם במרכז העיר. הבקשות הנמרצות של הקהל להשהות את ביצוע הפקודה נדחו. הפקידות האוסטרית התיחסה אל היהודים באיבה גלויה מראשיתה וקראה להם בדו״ח "מכת מדינה" (פערדערבנדעס לאנדעס") ו״עלוקות המוצצות את דם האוכלוסין", וראו בהם רמאים ונוכלים. למושל לביב, מיהלבאכר, היתה הכר מלאה שהיהודים שנואים בגלל השתלטותם על המסחר, אולם הוא גם הדגיש את העובדה שהסוחרים היהודים הם חרוצים וחסכניים. "יהודי גליצאי מוציא לשנה 30 גולדן לכלכלתו" ולכן הוא יכול להוזיל את מחירי הסחורות, מה שאין כן בנוגע לנוצרים המוציאים פי ארבע לפרנסתם. הפקידים האוסטרים לא הבינו לרוחם של יהודי גליציה, שהיו רגילים למשטר הפולני. ולא היו יכולים להסתגל מיד למנגנון המינהלי החדש. קהלת לבוב ניהלה את עניגיה לפי הסדרים הישנים, כי לאמתו של דבר, לא פגעו השלטונות באוטונומיה שלה? הם היו מעונינים אך בהכנסות המסים בלבד. הנציב הראשון לגליציה, הרוזן יוהן אנטון פרגן, מאסכולתו של הנסיך קאוניץ, שהצטיין בכשרונותיו הארגוניים, התחיל את פעולתו בחקר המצב במדינה. טרם צאתו לגליציה, ב־6 בנובמבר 1772, קיבל
הוראות לפעולתו, שכללו סעיפים על צמצום נשואי היהודים ונישולם מבתי־מדזח ושמתי מכס ודיאר. והוא שפקד לערוך מפקד היהודים, כדי שיכיר את תנאי חייהם. ועל יסוד חקירותיו של חב־ 8.8.1773 אל קאוניץ דד״ח מפורט על גליציה 9). לפי הדו״ח נמצאו בשנת 1765 בגליציה 140,000 יהודים, ומספרם גדל למרות המלחמות. מלבד זה נמצאו בקוקיזוב ובהאליץ נד 150 קראים. היודים היוו בפולין חטיבה מדינית מיוחדת עם זכות ארגון וייצוג. הודות למעמדם הכלכלי נעשו גורם הכרחי במשק הארץ, ביחוד בעניני אשראי. הקחלוֹת מלאו גם תפקיד של בנק, שהאצילים והכמרים הניחו שם את כספם בדבית של 7%. מצד שני היו הקהלוֹת חייבות להם סכומים גדולים קהלת לבוב בלבד נשארה חייבת 57,581 זה / והצהירה שאין בידה לסלק סכום זה. בלבוב עמדו היהודים במאבק קשה עם העירונים, שאמנם השיגו נגדם 18 פסקי־דין, אולם אף אחד לא בוצע. לפי דו״ח פרגן גרמו היהודים לשחיתות ונזק על־ידי קניית חפצים גנובים, גרמו נזק ע״י הכנסת סחורות גרועות מגרמניה, הפחתת ערך המטבע ותמכו במהומות כדי להתחמק מתשלום מסים. הרבנים וראשי־הקהלוֹת שולטים בתקיפות, אוספים כספים בלי למסור חשבון. ויש להסדיר לקבוע הסדר שיטתי שאוצר המדינה יוכל להפיק מהם תועלת יתרה.
במאי 1773 נשלח מוינה יועץ החצר קיציאן לארגן את המנהל בגליציה לפי הוראות מפורטות. בפרק 2 סעיף 11 נאמר, שעל שרי־המחוזות לברר את מספר היהודים מתוך הנחה "שעם זה גדל להפליא בתמיכת האצולה וחוסר הפעילות של האומה הפולנית", דבר המחייב "לשים־לב להגביל את רבויים ולצור בעד תאות־הבצע ביניהם". בכלל שאפה אז המדיניות האוסטרית בגלוי להקטין את מספר היהודים — ולפיכך נטו להגביל את מספר הנשואין ע״י הטלת מס ורשיון מיוחד? לגרש מגבולות גליציה את דלת־העם שצוינה בכינוי "בעטל־יודעך. החוקים של 8 במארס ו־28 ביוני 1773, הוצאו למטרה זו. לכאורה, היה כל זה מכוון לתקן את חיי היהודים ולעשותם אזרחים מיעילים לממלכה. ומתוך שאיפות אלו הוגשו הצעות ותכניות: כגון העסקת היהודים בסלילת כבישים, הקמת מושבות חקלאיות יהודיות. אך כל תכנית נכשלה בהתחלת הגשמתה.