187 תולדות יהודי לכוב 188 ארגון רשת־החינוך נמסר ע״י ממשלת וינא להר ץ הומברג, שהגיע ללבוב מפראג. הרץ הומברג נולד בשנת 1749 בליבן (בוהמיה). למד תלמוד בפראג ובגיל מבוגר התחיל ללמוד גרמנית. אחרי כן למד בסרשבורג ברסלאו, ברלין והמבורג, ביחוד התמסר ללימוד פדגוגי. בשנים 1778 — 1782 היה מורה בביתו של משה מנדלסזון, והשתתף גם בתרגומו "הביאור" לתורה. אחרי פרסום התקנון של יוסף השני, חזר הומברג לאוסטריה והיה מורה בגערץ וטריסט, מכאן חזר לאוניברסיטה בוינה וברשות מיוחדת של הקיסר, עבר בהצטיינות את הבחינות בפילוסופיה ונתמנה מדריך באוניברסיטת פראג. הקיסר לא אישר את המנוי, והוא נתמנה למפקח על בתי הספר היהודיים בגליציה. אך בבואו ללבוב נתקבל ע״י היהודים באיבה גלויה, כי ראו בו מקיים גזרה שנגזרה עליהם. בקשי השיג דירה בלבוב לא בבית יהודי אלא ברובע הנוצרי, ומשמר חיילים שמר על דירתו מפני התנפלויות. בבואו לגליציה פנה הומברג באגרת כתובה עברית "א ל רועי ש ה פזורה ישראל המה הרבנים ומורי הצדק ותורה ואליכם הנגידים העומדים בראש כל קהל ועדה אשר במלכות גאליציא ולודומריא".

באגרת מתאר הומברג את חסדי הקיסר ש״הפיק חפצו ללמד את בנינו בנעוריהם מוסר השכלי, ודעת לשונינו אשכנזי וצרכי החשבון וזולת מדברים הכרחיים, נמוסיים ומדיניים וצוה לבנות או להכין בתי־ספר (להבדילם מבתי־ספר הדת והתורה) והעמיד בם אנשים עבריים כמונו להורות את ילדי בני ישראל איזה שעות ליום כל הנזכר ככל הכתוב בבית ספר נורמלי". מטרת הפקודה רק "להיטיב לבנינו ולבני בנינו הבאים אחרינו, להגדילם בעיני האומה השלטת עליהם ולהסיר מהם חרפה ובוז". בדבריו הסביר את הלקויים שבחינוך הישן, וכי על הרבנים והנגידים להביא סדר בחינוך הילדים, ולחנך את הנוער למלאכה. אם הרבנים והנגידים יסכימו לדעתו מוטב, ואם לא יערך דבריו על ספר ויעשה תכנית ויגיש את הענין ל״הדרת השרים היושבים ראשונה בשל ט תואשר יגזרוהם הו אי ה לנוד לעינים 3 ב). מזמן בוא ועד 1788 הקים בגליציה 41 בתי־ספר, ושנים בעיר לבוב. כמנהל בלבוב נתמנה איסר מינדן, ואחריו — נתן מורגנטאו. בשנת 1790 נתקיימו בלבוב 4 בתי־ספר (דייטש־ יודישע שולען) ובית־ספר לנערות. שנים מבתי־הספר היו ברובע קרקובי ואחד ברובע האלי! הרביעי —

ביתיספר יסודי של ג׳ כתות, מנהל ושני מורים, בשנת 1793 נוספו עוד 2 בתי־ספר לנערות. בשנים 1790 — 1795 היו בלבוב מלבד המפקח הרץ הומברג שקבל משכרת של 1000 פלורין לשנה, עוד 7 מידים: נתן מורגבטאו (300 פלורין), הירש זליגמן (200 פלורין), שניהם בבית הספר היסודי של ג׳ כתות, מאיר אפשטין (200 פלורין) לוי פופר (200 פלורין) שביהם בבית־ הספר ברובע־קרקוב, בנימין גרייבאום (200 פל׳) בבית־הספר ברובע הליץ, ברטא מנדלסזוהן (200 פל׳) בבית־הספר לנערות 4). בראש מועצת־המורים (אידיש־דייטשע לעהרער־ קאנפרענץ) עמד מנהל הסמינריון. בענינים אדמיניסטרטיביים היתה המועצה כפופה למשרד הממשלתי, (ק. אונד ק. אוסטגאליצישער שטודיען־ קאנסענס) שהרכבו היה: רקטור האוניברסיטה, יושב־ ראש ו4 הדקנים, נציג הגימנסיות, מפקח בתי־הספר הכלליים, ספרן־האוניברסיטה ומפקח החנוך היהודי (הומברג), שכל עניני בתי־הספר היהודיים נמסרו לידיו והכרעת דעתו. גם המורים לא היו רצויים לקהל היהודי יהקהל ה בקש את הגוברביון לפטר ה מ ן החובה למסור להם דירות־חינם. הגוברניון קיבל מוינה ב־19 בספטמבר 1791 הוראה שאין לשחרר את הקהילה. מחובה זו, מפני שגם המורים הנוצריים נהנים מדירותחינ ם ולכן גם על הקהילה לשאת בנטל זה 5).