שנים רבות, רק יהודים בלבד. הקרקע הסלעית הוסיפה לעיירה חזות נעימה, צחה, ובכך נבדלה מרוב עיירות טיפוסיות שבגבולות פולין המזרחית, עיירות שבעונת הסתיו, בימות הגשמים, חרושות היו בפרסות סוסים ואופני־עגלות, עד שהיית שוקע בבוץ עד הברכיים.הבתים הקטנים של העיר סקאלה, הצפופים זה על יד זה, היו מכוסים גגות פח, או רעפים אדומים כהים. בהצטלבות הרחובות במעלה העיר התנשא ביתם התלת־קומתי של האחים פרנקל. רוב הבתים היו בני קומת קרקע בלבד וביניהם, לסירוגין, בני קומותיים. כל החדרים לאורך הרחוב הראשי היו תפוסים ע״י חנויות ודוכנים עם שלל סחורות וסידקית. הנה מוזזים הבריחים, חורקים המפתחות במנעולים, נפתחות הדלתות ופה ושם מופיעה בפתח יהודיה, כששערותיה סתורות עדיין, לעיתים במטפחת ולעיתים חבושת צניף שינה, היא נסוגה, מתיזה קצת מים על רצפת החנות, מטאטאה וסוקרת הסביבה. ביילה קסירר, אשתו של חיים יגנדורף, נשותיהם של פקר ומן, כבר מזמינות פנימה את הלקוחות הראשונים. נשותיהם של שניצר, פרנקל, סוב ל וויינטראוב מצפות כבר לנשי האכרים הראשונות הממהרות עם סחורה טריה לשוק.
מאחורי החנות נמצא לרוב חדרון ללא חלונות, מעין כוך אפל, או פינה מופרדת מהחנות ע״י פרגוד, ושם מתרכזים למעשה חיי המשפחה. שם מבשלים, סועדים ולעתים גם ישנים. שם, ליד עששית מפויחת, מלמד האב את בנו חומש ורש״י, שם מייגעות נערות מתבגרות את ראיית־עיניהן בקריאת איזה ספרון־רומן שהשיגו באקראי, ובתוך הכוכים האפלים הללו בורקות העיניים ורגשי אהבה ראשונה נובטים במיסתרים. זמן תפילת שחרית הגיע... הרחובות והסמטאות מתמל - אים דמויות עטופות קפוטות שחורות, גלימות משונסות אבנטים. המשכימים־הממהרים האלה פותחים את יום עמלם בעבודת הבורא. עולות בזכרוני דמויותיהם ומתיצבות לנגד עיני היום: נחמן ברטלר, יהודי תמיר, צנום, עטוף מעיל כהה ארוך, נכנס לבית הכנסת, כששפתותיו כבר ממלמלות ראשית התפילה. בנימין גוטסמן, שפניו עגולים, זקנקנו אדמוני וגם כרסו מובלטת במקצת, פוסע עקב בצד אגודל, רק מדי פעם מחיש הוא את צעדיו מתוך הרגשת חשיבותה של המשימה הקדושה אליה הוא אץ. הנה ירחמיאל קסירר, הסיטונאי העשיר, המספק סחורה ומצרכי מכולת כמעט לכל קמעונאי העיירה. כבר תוך כדי ריצה נעות שפתיו, הוא מדלג מעל הסף, נושק למזוזה ונעלם בפרוזדור האפל. ממש בעקבותיו מחיש צעדיו אחד מלקוחותיו, חסקל־שמעון,