חיים אנגלבך, בעל בית מסחר לבירה, צנוע ועניו,

נמוך קומה ונחבא אל הכלים, נכנס בחפזון לבית הכנסת. מתפלל הוא בדבקות רבה. בוודאי מבקש הוא מבורא העולם שיזמן זיווגים מתאימים לשתי בנותיו, פסיה ושיינדל. שתיהן אף הן נמוכות קומה, מוכשרות וחרוצות עד מאד, חברות טובות לרוב בנות העיירה. כמעט בריצה, כדי לא לאחר, עוברים את הכביש שני "מלכי" המסחר בברזל ומוצרי מתכת אחרים, הרש ל וינטראוב הזקן, יהודי נמוך,רחב־גרם וזריז,וחתנו מנדל ברנדס, יהודי מיושב בדעתו, בעל גון פנים נסוך אודם וחוטם כחלחל. בעקבותיהם ממש מגיע אלי הרשר, שכנם ממול,נחתום טוב, שלטיב לחמו יצא שם בעיירה. ריח של לחם טרי נודף ממש ממנו. בכוונה רבה ובהתלהבות מתפלל הרש ל אדלשטיין, יהודי פדאנטי, מסודר תמיד. מובנת תפילתו המשתפכת מלבו ־ שהרי גם לו יש בנות... לאט־לאט, נשען על מקל נכים, צולע ברוך משה וידנפלד, יהודי נמוך מאוד, כמעט גמד, בעל סבר פנים אינטליגנטי. מכובד הוא בעיירה, סגולות של חכמה ושאר רוח לו. פייבוש ויזנטל, סגלגל, בעל קול צלול ונעים, מרוצה תמיד מעצמו ־ גם הוא בין הנוהרים לבית המדרש. לא ימנע את עצמו מלהתפאר בפני שכניו בהישגי בנו שלמה ־ הסטודנט. בפתח בית הכנסת מצליח עוד אליעזר ויינגסט לחטוף "שיחונת" עם אלי הרשר על מחירי התבואה והקמח היום. מצטרף אליהם מאיר קרייטנר ־ גבוה, רחב כתפיים, בעל זקן רחב וארוך, לבן תמיד מאבק הקמח וגם מעילו מקומח כהלכה. ברור שבחבורה זו לא יחסר גם משה מוזנר, בעל המאפיה השניה. לאטו, כשידיו שלובות לו מאחורי גבו, צועד ברוך אולינגר, נציג מונופול הטבק בסקאלה. אלתר זומר, בעל הזקן השחור, המספק בכל ימות השנה מגפיים לכל אכרי הסביבה, חוגר את האבנט בחפזון, בהיותו עוד ברחוב. התעשר במקצת יהודי זה והוסיף קומה שניה לבית אבותיו, אותו תיכנן ובנה לו נחמן סטוליאר, הוא נחמן רללס, שקיר ביתו נוגע ממש בקיר ביהכ״נ ומשום כך יכול הוא לצאת מפתח ביתו ברגע האחרון.