כל עונת השנה ומאורעותיה. תענוג אמיתי הסבו לנו הטיולים בעונת הקיץ ובראש וראשונה טיול של יום שלם בל״ג בעומר. הרשו נא לי להזכיר שמותיהם של חברותי וחברי מן הטיולים הנהדרים האלה: טוניה ופפה הרשר, הינדה ויידנפלד נוסיה וינפלד, רחל׳ה מן, רוזיה, רופציו ואנדזיה קסירר, קובה פוירשטיין, יוסל׳ה מיזלמן, שימש׳לה בוסיק, בומצ׳יו בראנדס, איזיה יאגנדורף, חיה פוירשטיין, פפה קסירר, בוזיו לחמן, ברכסמאיר, רוזנבאום ואליעזר וידברג ־ יבל״א. בחורף לא היה תענוג גדול יותר מאשר להחליק על המגלשות. כמה זוגות של מגלשיות ארוכות היו גולשות מטה מביתו של החייט משה "פגירה" עד לבית המרחץ, או מהנקודה שעל יד שימש׳לה עד לטחנת הקמח. (כאן עלי להזכיר את חוכרי הטחנה האחים זידמן,־מרכוס מהאחוזה גושטין, שהיה רגיש במיוחד ולבו ער לצרותיהם של יתומים ואלמנות ותמיד דואג לעזור, ופנחס זידמן מבורשצ׳וב. וגם את אחייניהם מרדכי נטע, ופייבאלהי). הבה ניכנס לרגע לביתו של מר אדאתרא, הרב דרימר הזקן. אני זוכרת את התלמידים הנאמנים ביותר של הרב משלהי שנות העשרים: חיים יגט, אייזיק מלצר, יודל דרימר, חיים מאיר רלס. אחרי מות אביו, עלה יודל דרימר על כס הרבנות, וחיים מאיר רלס המשיך בלמודיו, היגר לאיטליה ושם סיים את לימודיו במדרש לרבנות ופילוסופיה**.

ביתו של שמריהו מלצר, בעל האחוזה הוא מקלט ממש בשביל הקבצנים. הזקן האציל וירא־שמיים זה, היה מזמין כבר אחרי תפילת שחרית לארוחת בוקר כל מי שנראה לו רעב. רגיש היה לגילויי עוני וסבל, לבו ער, והוא נכון לתמוך ולהיטיב לחלכאים. * * * התנועה ברחוב גוברת. שמואל "דער רויטער" (האדום) כבר מסיע במרכבתו איזה "נכבד" לתחנת הרכבת. עגלון זה מקרקר בלי הרף בקולו הצרוד: "מאכט אייך לייכט" (עשו את עצמכם קלים) ־ והרי את הצורך הזה מזכירים לכל אחד הקפיצים (*בעלה של דורה זנדברג, לו נישאה עם תום מלחמת העולם השניה). **הרב ד״ר חיים רלס (דודה של דורה זאנדברג) ניצל בתקופת השואה מידי הפאשיסטים האיטלקיים והנאצים ובילה זמן מה במחנה פליטים סגור בשוויץ. עם תום המלחמה היה רב באנקונה ורבה הראשי של טריאסט. בראשית שנות ה־50 היגר לארה״ב וכיהן כרב בעדה הקונסרבטיבית בעיר סופיריור, ויסקונסין. בקיץ ו97ו חזר לאיטליה ונתמנה לרבה הראשי של טריאסט. 181