וכך קיבלנו לרשותנו "בית החלוץ". הצטרפו אלינו ממיטב הנוער בעיירה, בוגרים וגם מתבגרים. החלה תקופה סוערת ושוקקת חיים: יצרנו כמה קבוצות של "חוטבי עצים" ־ העבודה היחידה שיכולנו להסתגל אליה ולכבשה. בימות החורף מצויה היתה זו בשפע, ואם־כי הגויים שעסקו בה מאז ומתמיד התרעמנו במקצת על "המתחרים" הבלתי-צפויים, בכל זאת הסתדרנו לא רע. הצטיידנו במשורים ובגרזנים. היה בינינו חבר צעיר, מסגר במקצועו, והוא היה משחיז המכשירים שלנו. התחלנו לטעום טעם של עבודה יוצרת, אף מכניסה שכר הוגן. קשיי ההסתגלות לעמל גופני מפרך היו לא מעטים. גם התנגדות ההורים הכבידה עלינו. אולם שמחת העבודה בצוותא גברה על כל הקשיים, והתמדנו בכך במשך כל חודשי החורף של שנת 25 ־ 924 ו. עם בוא האביב התחלנו להתעניין במציאת מקום מתאים להכשרה חקלאית באחד מכפרי הסביבה. התקשרנו עם מרכז "החלוץ" בלבוב ומשם ניתנה לנו ההדרכה המתאימה בשטח זה. החברים הקשישים והפעילים שבינינו היו מיכאל נחמן, בריש שטוק, משה פיש ופייבל גוטספלד. פינגרמן ובוכהלט (בהט) עזבו בינתיים את סקאלה בדרכם לארץ־ישראל ואיתם ה״חברות" שבחרו לעצמם בתקופת היותם בעיירה, אחת מהן אחותי הבכירה מלכה. מטעם מרכז "החלוץ" "זיווגו" אותנו עם קבוצת חלוצים צעירים מעיירה סמוכה לנו, מילניצה, ולאחר חג הפסח יצאנו להכשרה חקלאית לכפר סמוך למילניצה, איווני־פוסטה שמו.