נודע כי הרוצחים הם: יוליאו סטרוצ׳ינסקי׳״שגץ" צעיר, שכננו מצד אחד, ומילקו סקורודה, נפח, שכננו ממול. ג.

מיד עם כניסתם של הגרמנים לעיירתנו הוקם ה״יודנראט״. מפקד היחידה קיבל מידי האוקראינים רשימת היהודים שהיו מוכרים בעבר כעסקנים צבוריים, והזמינם למפקדתו. על פגישה גורלית זו ספר בזמנו אברהם בילגוריי, היחידי שנשאר בחיים מכל חברי ה״יודנראט״ הסקאלאי: המפקד קיבל פניהם בצריחות פראיות, צוה לעמוד ליד הדלת, הודיעם כי שום חסד לא צפוי להם מצד הגרמנים וכל עוד יביאו תועלת לעם הגרמני — יחיו; אחרת — ימותו. את בילגורי הוא מינה למזכיר "מועצת היהודים" שחייבת להתארגן תוך שעתיים. ואמנם התכנסה בביתו של הרב הצעיר, ר׳ יהודה דרימר, קבוצת עסקנים מקומיים ומביניהם נבחרו שבעה חברי ה״יודנראט״: מרדכי (מאטיע) ויידברג — ה״יודנאלטסטה״, הרב דרימר, מאיר־זוסיה טאבאק, ניסן אולינגר, יוסף יאגעט, אברהם בילגורי ואליעזר פיש — כמזכיר. אנשי ה״יודנראט״ התייצבו לפני המפקד הגרמני וזה הגדיר את תפקידו, הציג דרישותיו, והטיל את הגזירות הראשונות על הישוב היהודי: יש לארגן מיד ״אורדנונגסדינסט״ — שרות הסדר, שיבצע את הוראות ה״יודנראט״; כל יהודי יענוד על זרועו הימנית סרט לבן עם ״מגן־דוד״ כחול, והעובר על גזירה זו — יומת. מידי יום ביומו תסופק מכסת עובדי כפיה; יש לספק מיד כמות גדולה של רהיטים, כלי מיטה, כלי מטבח, מערכות כלי־ אוכל וחרסינה — הכל בטיב משובח; על ה״יודנראט״ למלא כל דרישה של השלטונות הגרמניים לכסף, תכשיטים, מצרכים וכד׳ במלואה וללא דחוי — וכל זה לווה באיום של עונש מות אם לא ייעשה כנדרש.

כדי שידעו השלטונות מספרם של עבדיהם, נדרש ה״יודנראט" לערוך רשימה מדויקת של כל תושבי היהודים של העיירה, וזאת מנתה 424 נפשות. אוכלוסיה זו המשיכה לגור בבתיה שבמרכז העיירה, ברחוב הראשי וברחובות ובסימטאות הצדדיים, ואפילו 9 המשפחות שהתגוררו בפרבר הכפרי "סטארה סקאלה" (סקאלה הישנה) הושארו במקומותיהן. לא נוצר גיטו, ולמעשה גם לא רובע יהודי (יודנפירטל), רק ניתן צו שאסור ליהודים להמצא בסביבה הלא־יהודית. למען זיהויים של הבתים היהודיים הם סומנו מאוחר יותר, באוגוסט 1942, לקראת ה״אקציה" הגדולה המתוכננת, במגן־דוד גדול, שצויר על הקיר החיצוני, או נתלה בחלון. 53