מיד עם כניסתם של הגרמנים לעיירתנו הוקם ה״יודנראט״. מפקד היחידה קיבל מידי האוקראינים רשימת היהודים שהיו מוכרים בעבר כעסקנים צבוריים, והזמינם למפקדתו. על פגישה גורלית זו ספר בזמנו אברהם בילגוריי, היחידי שנשאר בחיים מכל חברי ה״יודנראט״ הסקאלאי: המפקד קיבל פניהם בצריחות פראיות, צוה לעמוד ליד הדלת, הודיעם כי שום חסד לא צפוי להם מצד הגרמנים וכל עוד יביאו תועלת לעם הגרמני — יחיו; אחרת — ימותו. את בילגורי הוא מינה למזכיר "מועצת היהודים" שחייבת להתארגן תוך שעתיים. ואמנם התכנסה בביתו של הרב הצעיר, ר׳ יהודה דרימר, קבוצת עסקנים מקומיים ומביניהם נבחרו שבעה חברי ה״יודנראט״: מרדכי (מאטיע) ויידברג — ה״יודנאלטסטה״, הרב דרימר, מאיר־זוסיה טאבאק, ניסן אולינגר, יוסף יאגעט, אברהם בילגורי ואליעזר פיש — כמזכיר. אנשי ה״יודנראט״ התייצבו לפני המפקד הגרמני וזה הגדיר את תפקידו, הציג דרישותיו, והטיל את הגזירות הראשונות על הישוב היהודי: יש לארגן מיד ״אורדנונגסדינסט״ — שרות הסדר, שיבצע את הוראות ה״יודנראט״; כל יהודי יענוד על זרועו הימנית סרט לבן עם ״מגן־דוד״ כחול, והעובר על גזירה זו — יומת. מידי יום ביומו תסופק מכסת עובדי כפיה; יש לספק מיד כמות גדולה של רהיטים, כלי מיטה, כלי מטבח, מערכות כלי־ אוכל וחרסינה — הכל בטיב משובח; על ה״יודנראט״ למלא כל דרישה של השלטונות הגרמניים לכסף, תכשיטים, מצרכים וכד׳ במלואה וללא דחוי — וכל זה לווה באיום של עונש מות אם לא ייעשה כנדרש.