עוד טרם התאוששה הקהילה מהמכה הזאת ושוב נגזרה עליה, בפברואר 1942, גזירה חדשה לשלוח מכסה נוסף של עובדי־כפיה למחנה בורקי. הפעם ידעה ה״יודנראט", שלמרות כל האיומים וההזהרות איש לא יענה לקריאתו להתגייס מרצונו למחנה בורקי, כי הרי כולם ראו שאלה, שברחו מהקבוצה הראשונה שהתגייסה, חזרו הביתה ולא קרה להם כלום. ה״יודנראט" עשה איפוא מאמצים לשחד את ה״ארבייטס־אינספקטור", כדי לבטל את הגזירה, אך כל מאמציו עלו בתוהו. בפקודת השלטונות הנאציים גייסה אז המשטרה האוקראינית לעזרתה את אנשי ה״אורדנונגסדינסט" ועצרה קודם־כל מספר יהודים שעבדו במקומות עבודה קבועים וגם חדרה בלילה לבתים יהודיים ותפסה כל מי שידיה השיגו. בני משפחה של כמה מבין האסירים הצליחו, עוד במקום, לשחד שוטרים אוקראיניים, או גרמנים ולשחררם, אך הרוב הובל, מוקף משמר מזוין, למקום הריכוז האיזורי של עובדי־כפיה בבורשצ׳וב. בדרך הצליחו עוד כמה מהאסירים לברוח, אך 18 איש בכל זאת נשלחו למחנה בורקי. הנאצים לא הסתפקו במספר זה ודרשו הרבה יותר עובדי כפיה. אימה ופחד אחזו בכל הקהילה, אלא שברגע האחרון קרה מפנה גורלי: ה״ארבייטסאינספקטור" האיזורי הועבר למקום אחר והגזירה נדחתה לפי שעה.
חורף 1941 ־ 1942 הביא עמוגזירה נוספת: איסוף כל בגדי חורף עשויים פרווה באיום שהעלמתם תיענה בעונש מוות. מעטים העזו להחביא פרוות אצל מכריהם האוקראיניים בתקוות־שווא כי בתום הפורענות יקבלון חזרה. גם חפצים ורכוש רב־ערך אחרים הוסתרו במרוצת הזמן אצל הגויים, בעליהם נספו בשואה והגויים ירשו הכל. בנוגע לרבים מבין האוקראיניים נתקיים גם הפסוק: "רצחת וגם ירשת." כך עבר חורף קשה זה בקור, ברעב, בחיל וברעדה, אך האביב בישר צרות נוראות גדולות מאלה. ה. ידוע לכל, כי הנאצים תיכננו מעשיהם הנתעבים ביותר, החטיפות, ״האקציות״, ההשמדה ההמונית — דווקא לימי חג ומועד. מכה קשה ירדה על סקאלה ועל כל עיירות המחוז בחג הפסח תש״ב. כל ה״יודנראטים" נצטוו להגיש רשימות הגברים גילאי 12 ־ 60, ועל כל אלה להתייצב בבורשצ׳וב ביום א׳ דפסח 2 באפריל 1942, כדי לקבל "תעודות־זהוי" חתומות על ידי 56