אנשים לברוח. בבוקר ערך הרב מסדר האסירים, שיחרר כשלושים איש ושלח עשרים, ואותי ואת חבריי מה־י.ס.א. בתוכם, לכל א ה״גסטאפו״ בצ׳ורטקוב. מפקד בית הסוהר היה קצין ה־ס.ס. ובר, אשר הפלא בנו את מכותיו באלה המסוקסת שבידו ואני ספגתי את רובן, כי נבחרתי על ידי אחיי לצרה כראש התא, עקב ידיעתי את השפה הגרמנית. לימים היינו מוצאים לעבודה מפרכת בחצר בית הסוהר ושם השתוללו הס״סמנים מרטין וקוכמאן. א ה האחרון היה כלב ענק ושמו "בוללו" וכאשר קוכמאן היה מרים אצבעו מול אסיר כלשהו, היה הכלב מזנק ומשסע את פניו של הקורבן. למארטין היה "תחביב" אחר: הוא היה משכיבנו על רצפת תא־האסירים ורוקד במגפיו הכבדים על גבינו. בבית הסוהר ישבו גם כ־120 שבויי־מלחמה רוסיים, רובם פוליטרוקים וביניהם לא מעט יהודים, לפי מראה־פניהם. יום־יום היו פוקדים עליהם להסתובב במעגל כשידיהם שלובות מאחורי פדחתם, וכך 8־10 שעות רצופות. את הכושלים או המתעלפים היו השוטרים האוקראיניים הורגים בקתות רוביהם או מרוצצים פניהם במגפיהם. כך מתו כולם תוך שבועות מעטים.

ה״יודנראט" עשה מאמצים נואשים להקל על סבלותינו על ידי משלוח מזון ושתדלנות אצל הגסטאפו דרך ה״יודנראט" המחוזי. משא ומתן זה נמשך זמן רב מאד. סוף־סוף ניצלו מצפורני הגסטאפו אחד־עשר אנשים, על ידי מתן שוחד וכופר נפש עצום, והאחרים, אשר בינתיים נוספו אליהם עוד כמה עשרות יהודים מעיירות אחרות, נשלחו למחנה העבודה. עוד נמשכת צרה זו והנה הוטלה גזירה נוספת. בסוף חודש יוני נדרש ה״יודנראט" לשלוח שבעים וחמש נערות לעבודה במחנה ליד העיר יגלניצה. ה״יודנראט" טען כי אין כלל נשים פנויות לעבודה מחוץ לעיירה. נמצאו שש בחורות במקום המספר הגדול הנ״ל ואז ערך הגרא חיפושים בלילה אחד ואסף, ללא אבחנה, יותר נשים מהמספר הנדרש. שוב משא ומתן ושוב תשלום כופר־נפש ואעפ״כ לא היה מנוס מלשלוח עשרים בחורות למחנה העבודה. ז. באותם ימים אפלים כשפרפרה נפשו של כל יהודי בין פחד אימים לבין תקווה זעירה חסרת־סכוי, לא ידע איש ולא ידע העולם החופשי על החלטותיה של וועידת וואנזה, שהתכנסה ב־20 בינואר 1942 בראשותו של ריינהארד היידריך ואשר הפרטיכל של דיוניה נרשם בידי אדולף אייכמאן. שם הותו ונקבעו שלבי״הפתרון הסופי", משם הועברו ההוראות לארצות הכבוש, לגליליהן ולמחוזותיהן — ומשמעותן, בשלב הראשון שהחל 59