הצבא הסובייטי בקיץ 1944. שם מצאו את מותם מחציתם של אחינו קדושי העיירה סקאלה. ניצולים ספורים נשארו בחיים מכל הטראנספורטים שהובלו לבלז׳ץ, אלה שהעזו לקפוץ מהקרונות וניצלו מכדורי השומרים. (אחד מהם הוא בן עירנו אברהם בראנדס־טראסאבוצקי). לא עברו ימים רבים והחלו להגיע בשורות איוב ממחנה יאנובסקה: ריצת אנשים עמוסי לבנים במעלה הגבעה, הריגת הנחשלים; הרב דרימר, אליעזר פיש ויוסף מייזלמן נרצחו ראשונים ואחריהם חוסלו במקום או נשלחו לבלז׳ץ הנותרים. אולם כל עוד היו בחיים אחרוני אחינו, עונו בעבודות פרך והיו עדים יום־יום למותם של אחיהם לצרה, הוגשה להם עזרה בדרך־לא־דרך. במחנה עבדה אשה פולניה שהסכימה להעביר ידיעות ובקשות מכלואי המחנה אלינו שרידי העיירה. נמצא גם צעיר פולני שהסכים תמורת שכר־טרחה גבוה להעביר פעם בחודש מצרכי מזון חיוניים לידי אותה אשה, והיא היתה מגניבה אותם קמעא־קמעא אל המחנה בשביל אחינו המעונים שהיו כבר במצב של אפיסת כוחות ועל סף הגוויעה מרעב. מפיהם של כמה אנשים שהצליחו להימלט מהמחנה נודע מאוחר יותר, כי משלוחי־הצלה אלה האריכו חייהם של המעונים, לא רק של בני עירנו, אלא גם של אחרים שאתם התחלקו אנשינו במזון שקיבלו. היו כמה נסיונות בריחה מהמחנה הנורא. משה בילגורי ניסה ונתפש על ידי איש ה״קאפו" שהחזירו למחנה אבל לא מסר אותו לידי הרוצחים למוות מידי. הוא ושלמה שברצך היו אחרוני הקורבנות שחוסלו במחנה.