Military convoy through the city

באחד הימים פסקה כל תנועה ברחובות העיר, החיים נסוגו בפני מאורע מוזר: שיירה צבאית עברה ברחוב הראשי של העיר. לא היתה זו מפגן צבאי, אלא צעידה עייפה, דוממת, כמעט מאיימת, ללא צל של תזמורת... נראה היה, שהמסע בא ממרחקים. החיילים נשאו שמיכות מקופלות על תרמיליהם והיו חגורים חגור מלא. הם צעדו ליד עגלות רתומות לסוסים, עמוסות נשק, תחמושת וצידה. חלק רב של חיילים צעד ליד מגררות של כלי יריה, ואביזרים משונים. ביחוד בלט המספר הרב של עגלות אכרים! עגלות אכרים ממש שגויסו או הוחרמו זמנית למען המולדת לצורך התמרונים. והמוצגים המר- שימים ביותר במסע היו עגלות האכרים שהתקדמו לפעמים עם האכרים עצמם על נשיהם וטפם, כי זאת לדעת, שהאכרים הפשוטים הבורים ("חאחוליס") שדברו בלי ל רוסי־פולני לא ידעו דבר על פוליטיקה ואסטרטגיה, בעיות צבאיות, תמרונים וכד. להם היה כל העגין לזרע ולמורת־רוח — והנה כשבאו שליחי השלטון לגזול את צפורי נפשם, אלה הסוסים והעגלות, הם התנגדו והת- לוננו, קיללו והתחננו, לבסוף, כאשר לא נשארה להם ברירה אלא לתת את העגלות — הם הטעינו עצמם וביתם עליהן ליתר בטחון, ויצאו בלב כואב לדרך. רבים מן האכרים רטנו וקללו, הביט ...