Sokolka

... עיירתנו שמשה מרכז כלכלי ורוחני, אשר שלוחותיו פשטו על פני עיירות הסביבה. המסחר ותעשית העורות

באות התקופה היה מראה עיירתנו בערך כך: בשטח הגדול והרחב החל מצד בית־המדרש החדש, וה״אלטע שול", חצר התלמוד תורה, שטיבל של חסידי קוצק, עד ל״הכנסת אורחים" כל השטח הגדול. על מאות מתפלליו ותלמידיו מ״התלמוד תורה" לא היה בו בית־שמוש. ברחובות העיר: ביאליסטוקער, גרודנער ובשאר הסמטאות לא היו מרצפות ומדרכות והתיש של שואב־המים (דער וואסער־פירער) היה מתגנב מדי פעם ועובר במרכז המסחרי, היה חוטף תפוח אצל חנה רייזל גלגובסקי או מכנים את קרניו בתוך חבית דגים מלוחים אצל חאשקע פאצטיווע מקבל מכות וחבטות מידי הילדים, וחוזר לבסיסו, אל חיים שואב־המים . ...

באחד הימים פסקה כל תנועה ברחובות העיר, החיים נסוגו בפני מאורע מוזר: שיירה צבאית עברה ברחוב הראשי של העיר. לא היתה זו מפגן צבאי, אלא צעידה עייפה, דוממת, כמעט מאיימת, ללא צל של תזמורת... נראה היה, שהמסע בא ממרחקים. החיילים נשאו שמיכות מקופלות על תרמיליהם והיו חגורים חגור מלא. הם צעדו ליד עגלות רתומות לסוסים, עמוסות נשק, תחמושת וצידה. חלק רב של חיילים צעד ליד מגררות של כלי יריה, ואביזרים משונים. ביחוד בלט המספר הרב של עגלות אכרים! עגלות אכרים ממש שגויסו או הוחרמו זמנית למען המולדת לצורך התמרונים. והמוצגים המר- שימים ביותר במסע היו עגלות האכרים שהתקדמו לפעמים עם האכרים עצמם על נשיהם וטפם, כי זאת לדעת, שהאכרים הפשוטים הבורים ("חאחוליס") שדברו בלי ל רוסי־פולני לא ידעו דבר על פוליטיקה ואסטרטגיה, בעיות צבאיות, תמרונים וכד. להם היה כל העגין לזרע ולמורת־רוח — והנה כשבאו שליחי השלטון לגזול את צפורי נפשם, אלה הסוסים והעגלות, הם התנגדו והת- לוננו, קיללו והתחננו, לבסוף, כאשר לא נשארה להם ברירה אלא לתת את העגלות — הם הטעינו עצמם וביתם עלי ...

... "המרכז" היה רכז הציונים בעירנו, שבראשם התבלטו ליפצר, יודובסקי, צבי קובלסקי ז״ל ויבדל לחיים — מרדכי בונים. ...

כעבור שבועיים מיום פרוץ המלחמה, בראשית ספטמבר 1939-נכנסו הגרמנים לעיר. הם עשו פד. 3 ימים ויצאור. ובמקומם נכנסו הרוסים —ללא כל מלחמה. באותם הימים ניסו הפולנים לערוך פרעות ביד.ודים ולשדוד את החנויות, אך לא הספיקו, כי הרוסים באו וד.סדר הוחזר על כנו. הרוסים שלטו בעיר קרוב לש- נתיים. בתי־המסחר הגדולים נסגרו, כמד. מן העשירים ...

... לפתע, ב־22.6.41 הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה ולמחר שחל בשבת בבוקר השכם התפרצו הגרמנים לתוך העיר. את ביקורם הראשון ערכו בבית־המדרש החדש שבו ישבו יהודים ולמדו והם גרשו אותם בגדופים ובאיו- מים: "האם התאספתם להתפלל על מפלתנו יהודים נב- זים—בקרוב נשמידכם". ואמנם למחרת, ביום א׳ הת- חילו לחלל את ספרי התורה שהיו בבית המדרש. רק מבית-החסידים הקרליני הצליחו היד,ודים, בסכנת נפשות, לד,ציל 2 ספרי תורד,. כעבור ימים מספר הזמינו הגר- מנים כמה מבעלי-הבתים ופקדו עליהם להכין רשימה מלאד, של כל התושבים היד,ודיים בעיר. הפקודד, נתמל- אה. נתנד, הפקודד, ליהודים לעזוב תוך שבוע אחד את בתיהם ולד,תרכז בשוק, אנשים, נשים וטף, ואפילו חולים.

שירים עבריים שרנו גם במסגרת השיעורים (נוד, גנאד, היד, לד, תחיל כ ל שיעור, או לפחות כל שיעור ראשון בבוקר, בשירה בעמידד, . את המנגינה ואת המילים הראשונות של השיר אני זוכר עד היום: ״בבית ספרנו לימודנו...״ פזמון שהיה מאוד נפוץ ומושר בדבקות וד,תמדד, בכל החוגים וליד כל מועדון הכיל את המלים: "או, או, רע, רע! או רע בפולין! אוי טוב, טוב, טוב בארץ־ישראל", וחוזר חלילה. החויות הנהדרות בחיי בית הספר ותנועות הנוער היו לנו בחגיגות, כגון: "חגיגת חנוכד," עם הצגות ודיקלומים, טיול ט״ו בשבט באמצע החורף מחוץ לעיר תוך תיאור בדמיון על "השקדיה הפורחת" בארץ־ישראל, בארץ השמש הזורחת וד,אושר... טיול ל״ג בעומר אל היער עם צידד, ליום שלם הווד, מאורע בפני עצמו; היתה חויה נהדרת רצופה שירה, משחקים, מראות, תמורות וארועים, בשיתוף המורים באוירד, של "שבת אחים גם יחד". בלי אוירת המתח הרצינית של שעות הלימודים, הם היו מרצים בפנינו על תוכן ומשמעות היום ועל נושאים שחרגו ממסגרת יום החגיגה; סיפוריהם היו מלבבים ומסבים לנו עונג רב. בל״ג בעומר נערך כל הנוער לטיול מחוץ־לעיר. בראש התד,לוכד, צעדה התזמורת מכבי־האש של העיירד,; הייתי מוקסם ורווי אושר. צעדתי באון ובגאווה לפי קצב המנגינה... ...

מיטוואך, ערב ראש־חודש אלול, האט מען אויסגערופֿן אין שטאט אין נאמען פון הרב הגאון ר׳ יצחק אלחנן ספעקטאר פון קאוונא — א פאסט־טאג. א טאג פריער נאכמיטאג זענען אלע געשעפטן געווען פארמאכט. די ארבעטער האבן געווארפן זייער ארבעט און די גאנצע באפעלקערונג, אלט און יונג, קינדער און פרויען, האבן זיך פארזאמלט אין די גרויסע שול. נאך מנחה דאוונען איז ארויף, אויפן בעלמער דער באקאנטער דרשן ר׳ חיים רומשיסקער, וואס איז געקומען אהער צו דרשענען פאר אונז, און האט געדראשנט "מענינא דיומא". דערנאך האט ער געעפענט דעם ארון־קודש און געבעטן גאט ער זאל זיך מרחם זיין אויפן יידישן פאלק און נישט לאזן זיי טוען קיין

רעדנדי ג שוי ן וועג ן ד י מעש י צדקה , ווי ל אי ר בי י געלעגנהיי ט אוסדריק ן א דאנ ק או ן א ברכ ה אונדזער ע ייד ן פאר ן טו ב וחס ד ווא ס זי י טוע ן מי ט אונדזער ע ייד ן ווא ט דינע ן אינ ם מיליטער , או ן זיי ט אייגיג ע יא ר טו ט מע ן זי י פארבערייט ן כש ר עטן . או ן כאט ש ד י זא ד אי ז ניש ט אזו י לייכט , דע ן אונזער ע שטעטיש ע פארדינע ן זייע ר ברוי ט מי ט שוויי ט או ן דארפ ן שווע ר הארעווע ן אוי ף זייע ר פרנטה . או ן דא ר פערנאכלעטיג ן זי י ניש ט דא ם כש ר עט ן או ן טוע ן אל ם צו ם גונטט ן פא ר ד י ייד ן ווא ט דינע ן אינ ם מיליטער . ...

... פנק ססוקולקה ...