Great Synagogue

... חדר התפילה השני היה של חברי "לינת-הצדק", שקיימו מצוות של ביקור-חולים ועזרת חולים בעיר. בבית-הכנסת הגדול היו עורכים תפילה רק בקיץ, באין בו תנורים התפללו בחורף רק בבתי-המדרש. בבית המדרש החדש ("דער נייער בית-המדרש") התפללו לרוב העשירים ובני המעמד הבינוני. בבית המדרש השלישי, "בית המדרש הישן" (דער אלטער בית המדרש) הת- פללו בעלי-מלאכה וסתם פועלים. בבית המדרש הרביעי, בית-המדרש "שולחן ערוך", שברחוב אוליצקי, התפללו בעירבוב תחומין העשירים, בני המעמד הבינוני וגם בעלי-מלאכה. בית-המדרש החמישי היה ב״פורשטדט", בפרבר העיר.

... בית־כנסת מרכזי וארבעה בתי־מדרש היו בעירנו. מארבעת בתי־המדרש היו שלשה מרוכזים בשטח אחד ולמקום קראו ״שולהויף״; בראש בתי־מקדש־מעט נעלה את בית־הכנסת הגדול (די גרויסע שול) שהיה יפה להפליא! ארון הקודש היה מקושט בקישוטים, ציצים ופיתוחים נהדרים. בכרכובו למעלה נפסלו שני כרובים של עץ, ופניהם איש אל אחיו, ובאמצע, בין הכרובים קימום של לוח עם עשרת הדברות והאותיות נוצצות, חרותות בצבע זהב; מעל הלוחות נראו שתי כפות ידיים מלוכסנות — מעשה ידי־אמן — והאצבעות מתוחות ומיושרות נוגעות זו בזו ומפוסקות כתבנית ידי הכהנים בנשיאת כפיים. פרוכת קטיפה מפוארת רקומה אותיות נוצצות ומאירות עינים.

... כדי להאיר את דרכם של החתן־והכלה אל חופתם. ף אלתר מבית־הכנסת החדש מהר להוציא החוצה את האפריון של החופה, ילדים רצו אחריו, ובקשו לעזור לו. כדי לזכות ולהחזיק בכלונסאות של החופה. החתן צועד בראש החופה בלוית המחותנים, והתזמורת מנגנת ה״שערעלע" והסקרנים מתרוצצים ומבקשים להסתכל בפני החתן־והכלה. החתן עומד תחת החופה, עמידה מתוחה ודמעות זולגות מעיניו. אף חיוך קל לא יראה בפניו. בו בזמן "מוליכים" את הכלה, כל המוזמנים מלווים אותה לחופתה, איש איש ונר דולק בידו. ליד בית־ הכנסת הגדול, מסביב לחופה, התקהל וסקרנים רבים. ף אלתר השמש, יהודי בעל זקן שחור, גוף מוצק, עניו

... בבוא שמועת ההצהרה לבש הנוער הציוני גסוקולקה מלבושים בצבעי הדגל הציוני: כובע לבן עם סרט כחול, מכנסים לבנים עם חולצה כחולה, בטוי אהבתו לדגל הציוני ולארץ ישראל. הדגל הכחול־לבן עם מגן דוד באמצע הועלה על המועדון של "צעירי־ציו ך ו״המרכז " שהיה בביתו של איצקעה אייזין ברחוב ביליסטוק קול שירת "התקוה" "נם־ציונה" ו״תחזקנה" בקע מהמועדון. ברחוב ביליסטוק הצטופפו קבוצות־קבוצות ושיחת היום היתה הצהרת בלפור. ההסתדרות הציונית בסוקולקה הפכה את המאורע לחג לאומי גדול, הוכרז על ביטול־ מלאכה, החנויות נסגרו בעלי־המלאכה הפסיקו עבו- דתם, העגלונים התירו את סוסיהם. יהודים מהרו לבית־הכנסת הגדול לאסיפת־עם רבתי. ילדי בית־ הספר עם מוריהם הופיעו מסודרים ברביעיות וחוב- שים כובעים צבעונים, מעשה ידיהם של הילדים עצמם. דוד-יצחק ותזמורתו תפסו מקום על בימת בית־ הכנסת והשמיעו שירים לאומיים. וכל הנוכחים פצחו בשירה אדירד. ובד.תלד.בו ת אין־סוף. ביהוד, היתד. התלה- בות גדולד. בשירת התקוד. "לשוב לארץ אבותינו", חלומו של כל יהודי. האסיפה נפתחה בדברי המנהיג

היה לי כאילו הבתים הנמיכו קומתם או שקעו במקצת. רחובותיה נעשו צרים יותר, אף אם לא נגרע חינם בעיני. ונהפוך הוא. הקשר אל עיירתי נתגבר בי. טיילתי ברחובות ונהניתי מכל אשר עיני ראו. הכל היה כה מוכר לי; הנה בית־הספר של המורה קונשט ("חדר מתוקן") בו למדתי. הנה בית־הספר של המורה קפלן ובית־הספר של המורה הלל לוין ושל האקושער; הנה "התלמוד־תורה", החדר של קוזניצער המלמד, המלמד מרוז׳ינאי. הזמנים לא השתנו בעיירה. הלימודים נמשכים בחורף כל היום והתלמידים חוזרים הביתה בערב לאור הפנסים, שכל ילד החזיק בידו. הנה בית־הכנסת הישן, בית־הכנסת החדש בית הכנסת הגדול ("די שול"), ששחקנו ליד קירותיו בכפתורים (שפאני־וואנד) ורצנו לראות את החופות, שנערכו ליד בית־הכנסת. כיצד רקדו המחותנות לפני החתן והכלה ובידיהן עוגה גדולה, ...

... למחצה, שנראו כעין מדרגות שנמשכו עד הגג. כאשר היה כדור טועה מגיח אי פעם למרומים ונופל על הגג הרם של ביהכ״נ הגדול נמצאו ילדים אמיצים שהעיזו לטפס על מדרגות־ניצבות בחלל, כדי להגיע לזווית הגג; בעיקר היו ילדי עניים מרודים שהצטיינו במידה בלתי־רגילה של אומץ או עזות נפש. הם היו ילדים פראים בהשוואת אלינו אנו ילדיהם של אנשי המעמד הבינוני "המשכיל", שקיבלנו את חינוכנו בבית הספר המעורב "תרבות" ונקראנו בבוז "טרבוטניקעם" בפי האורטודוכס־ם המסורתיים והילדים שלמדו ב״תלמוד תורה" (או שלא למדו בכלל). לבושם של בני דלת העם היה פרוע־קרוע ומלוכלך, ובסיגנון דיבורם לא חסרה מידה של חוצפה וגסות. לא רחוק מבית ספרנו (בית קטן ועלוב שנוסף על המיסדרון וחדר המורים היו בו ארבעה חדרי כיתות בלבד) שכן בית הספר של הדתיים־מסורתיים, הוא "התלמוד תורה". מעולם לא נכנסתי פנימה לאותו מוסד, ממנו היו בוקעים קולות המקהלות הרמים של הלימוד או התפילה וגם צווחות התלמידים המתפרעים. יתכן, שעצם העובדה שבית ספרנו היה מעורב — השפיעה במידה רבה על רמת התנהגותנו; נראה, שנוכחותן של הילדות בחברתנו היה גורם מרסן לגבינו. גברים (ואף "אפרוחי־ גברים" לא ירשו לעצמם ...

... אמנם, בהופיע לראשונד. הציונות של "חובבי ציון" התיצב מיד לימינד., והיד, מנושאי כליד, הנאמנים. וברוח הציונות המדינית צעד בראש השורה. לאחר מות הרצ"ל קיים בידיו מנהג להספידו ב ס תמוז, מדי שנד, בשנד., בבית־הכנסת הגדול. הוא לקח חלק בכל המפעלים הציוניים מד,פצ ת השק ל עד לגבית כספים לטובת הקרנות. לכל מגבית הקשורד, בא״י היד, מתגייס וממלא ברצון כל שליחות. לפעמים מחמת תמימותו, היד, גורם הפסדים למגביות. כי דרכו היה לקבל מן הנתרמים את מכסת התרומד, כפי שהציעו הם, ולא לפי שקבע ועד־הערכה. טענתו היתד,: אם יהודי אומר שאיננו יכול לתת יותר משד.ציע, יש לד.אמין לו, חזקה על י ד,וד י שלא ישקר להקטין את תרומתו. ...

... בתוך הגיטו היה צפוף מאד והגרמנים הרשׁו לפרק כמה בתים מחוץ לגיטו, והעמידום בחצר בית־הכנסת. את בית־הכנסת הפכו למחסן תבואות ולמאפיה לאפות לחם. בתי־המדרש היו למגורים. ביום אחד נודע, שמו - ציאים כל היהודים ומובילים לקלבסין. הביאו גם את כל יהודי ינובה לסוקולקה — ואת כולם הובילו לקולבסון. פרידברג העלה רעיון לתת לגרמנים פדיון־כסף אך "יודענראט" לא יכול לעמוד בדבורו, ומיד התחילו להוציא את היהודים לגירושין.

מיטוואך, ערב ראש־חודש אלול, האט מען אויסגערופֿן אין שטאט אין נאמען פון הרב הגאון ר׳ יצחק אלחנן ספעקטאר פון קאוונא — א פאסט־טאג. א טאג פריער נאכמיטאג זענען אלע געשעפטן געווען פארמאכט. די ארבעטער האבן געווארפן זייער ארבעט און די גאנצע באפעלקערונג, אלט און יונג, קינדער און פרויען, האבן זיך פארזאמלט אין די גרויסע שול. נאך מנחה דאוונען איז ארויף, אויפן בעלמער דער באקאנטער דרשן ר׳ חיים רומשיסקער, וואס איז געקומען אהער צו דרשענען פאר אונז, און האט געדראשנט "מענינא דיומא". דערנאך האט ער געעפענט דעם ארון־קודש און געבעטן גאט ער זאל זיך מרחם זיין אויפן יידישן פאלק און נישט לאזן זיי טוען קיין

... ר סאקאלקע. מיי ן קינדהייט, יוגנט און רייפקייט. איך דערמאן זיך א ן סאקאלקע שול־הויף, ווו איך האב פארבראכט מיי ן קינדהייט, לערנענדיק אין די חדרים, וועלכע די מלמדים זענען געווען ישראל איצע, ר׳ מאירקע, דער דרעטשינער ר׳ יוסף חיים, דעם ניי ם בית המדרש, זיינע שיינע בעלי בתים, לומדים, חצקל מארגלית, בצלאל זאקהיים, לייזער אשקעוויטש, שמשון קאצענעלבויגן, די לעדער־פאבריקאנטן שטיין, די בוב־ ריקס ואחרון אחרון אלטער דער שמש. דער אלטער בית המדרש, ווו עס פלעגן דאווענען עמך־יידן, שער און אייזן מיט זייער אנפירער מאטעס דער שיינקער, וועלכער האט געהאט א גרויסע דעה ביים אננעמען א רב אין שטאט. די טייערע יידישע בעלי־מלאכות, ווי ראובן דער סטאליאר, אייזיק דער קירזשנער, מיישקע דער שוסטער, די גארבער, פורמאנעם, טרעגערס. די גרויסע שול ווו עס פלעגט דאווענען דער רב, די קאצ־ קער שטיבל מיט אירע פייערדיקע חסידים אהרן הערש חינסקי, דער גרויסער קנאי, חאצקל דער חסיד, משה קותיאלס, מרדכי הערמאן, פייוו ל קרעמער. אויפן זעלבן שול־הויף איז געווען די תלמוד תורה און ארעמע יינג־ לער האבן געלערנט אן געצאלט. דער הכנסת אורחים פאר די פרעמדע ארעמע לייט — דורכפארער וואלן האבן ווו צו שלאפן. דער "שולחן ערוך׳ בית מדרש אויפן אוליצקי גאס ווו עס פלעגן דאוונען שמואל סטאווא־ ראווסקי, פרידבערג, דער קאזיאנער רב, די ברידער אייזינס. די קארלינער שטיבל מיט חיים וועלווול דער לעדער־קרעמער, בונים דער קאמיסיאנער, יאשא צאליע, פייוו ל סימנער. דער פרעשטאטישער בית המדרש ווו עס פלעגן דאוונען מאני קאנטאר מיט זיינע זין, קאפע־ לושניק, אסטראגורסקי און נאר פיל שיינע נוטע יידן.

... עס קומט פון דאלנע־שלאנסק צופארן באבע לייזער בראדאצעס טאכטער, מיר פארן צוזאמען דעם 7 יולי 1946 מיר טרעפן צום באדויערן קיינעם נישט פון יידן. מיר טרעפן אלעס גאנץ אלעס פארנומען פון אונדזערע יור־ שים, דארפישע גויים. איך און וויי געווען קוקן אויף דעם אלעם. איך קום אין דער גרויסער שול, איך גיי פארשטעלט פאר א גוי ע עס ווערט מיר שלעכט. דער גאנצער מארק