New Synagogue

... כדי להאיר את דרכם של החתן־והכלה אל חופתם. ף אלתר מבית־הכנסת החדש מהר להוציא החוצה את האפריון של החופה, ילדים רצו אחריו, ובקשו לעזור לו. כדי לזכות ולהחזיק בכלונסאות של החופה. החתן צועד בראש החופה בלוית המחותנים, והתזמורת מנגנת ה״שערעלע" והסקרנים מתרוצצים ומבקשים להסתכל בפני החתן־והכלה. החתן עומד תחת החופה, עמידה מתוחה ודמעות זולגות מעיניו. אף חיוך קל לא יראה בפניו. בו בזמן "מוליכים" את הכלה, כל המוזמנים מלווים אותה לחופתה, איש איש ונר דולק בידו. ליד בית־ הכנסת הגדול, מסביב לחופה, התקהל וסקרנים רבים. ף אלתר השמש, יהודי בעל זקן שחור, גוף מוצק, עניו

היה לי כאילו הבתים הנמיכו קומתם או שקעו במקצת. רחובותיה נעשו צרים יותר, אף אם לא נגרע חינם בעיני. ונהפוך הוא. הקשר אל עיירתי נתגבר בי. טיילתי ברחובות ונהניתי מכל אשר עיני ראו. הכל היה כה מוכר לי; הנה בית־הספר של המורה קונשט ("חדר מתוקן") בו למדתי. הנה בית־הספר של המורה קפלן ובית־הספר של המורה הלל לוין ושל האקושער; הנה "התלמוד־תורה", החדר של קוזניצער המלמד, המלמד מרוז׳ינאי. הזמנים לא השתנו בעיירה. הלימודים נמשכים בחורף כל היום והתלמידים חוזרים הביתה בערב לאור הפנסים, שכל ילד החזיק בידו. הנה בית־הכנסת הישן, בית־הכנסת החדש בית הכנסת הגדול ("די שול"), ששחקנו ליד קירותיו בכפתורים (שפאני־וואנד) ורצנו לראות את החופות, שנערכו ליד בית־הכנסת. כיצד רקדו המחותנות לפני החתן והכלה ובידיהן עוגה גדולה, ...