Land of Israel

קשה ומר להספיד אלפי נפשות, בני־עירנו שהכרנו ם מילדותם, שהיו קרובים ללבנו קרבה נפשית או קרבה של שכנות וידידות. לא השלמנו עם האסון הגדול שקרה לנו, לא שכחנו ולא נשכח לעולם, מה עוללו לנו הנאצים הגרמנים וגרוריהם הפולנים. נזכור את הקרבנות ולא נשכח את הרוצחים, גם את הרוצחים הפולנים שידיהם מגואלות בדם יהודי עירנו, והם גרים בבתיהם, נהנים מרכושם, מטיילים לרווחה ברחובות סוקולקה. הבתים עומדים עטופי צער ויגון ומתאבלים על יושביהם היהודים, כי אינם עוד בחיים ן בנכר מצאו את מותם, בארץ הדמים הטמאה, בארץ גזרה. יהודי סוקולקה שכל שאיפותיהם היתה ארץ־ישראל ואהבת עמם לא זכו לעלות אליה. מרחוק חלמו על הארץ ואליה לא יכלו לבוא. ...

בור, הרב ר׳ משה מרדכי עפשטיין מ־ קוזניצה, הרב ר׳ ליפמן מאוסטרוב הרב ר׳ ישראל לייג־ דרשטיין מסוחובוליה, הרב ר׳ חיים מאיר שמואל מו״צ סוקולקה. אכן, עם כל זיקתו של הרב ר׳ יצחק שוסטר ל״אגודת יש־ ־אל" מעולם לא התייצב בגלוי נגד ההסתדרות הציונית וקרנותיה. התעניין תמיד בהתקדמות היישוב המחודש בארץ-ישראל ודרש בשלומה ואף היה תורם לקרנות בחשאי. בהווסד מחלקת החרדים בלשכת קרן הקיימת לישראל בווארשה, כמהה נפשו להצטרף בחתימתו לרשימת הרבנים שפרסמו כרוז לטובת הענין, אבל לא היה לו האומץ הדרוש להשתחרר מזיקתו לאגודת ישראל. ...

... "הרב ר׳ משה הורביץ השתתף בקול-קורא של קבוצת רבנים ברוסיה שפורסם ב״המליץ" על מגבית כספים לטובת פועלי ארץ-ישראל שכירי יום, שהיו אז (בשנת תר״ס) במצב כלכלי דחוק עם הסרת אפוטרופסות "הנדיב הידוע" (הברון רוטשילד) בעל המושבות החדשות בא״י. מדובר בקול-קורא שמטרת המגבית היא "לשכלל במשך הזמן חלק ידוע מפועלי א״י בתור קולוניסטים" ולסייע ולהמציא להם עבודה תדירה על ידי התפתחות ענפים שונים מחרושת המעשה לפי סגולת המקום ותנאיו — לאחינו אלה אשר הקריבו את נפשם על מזבח אהבת עמם וארצם ואשר כל בנין הישוב הוא על ידיהם". ...

... בבית־הכנסת ישבו יהודי סוקולקה ודברו על ארץ־ ישראל. על הכפר והמושבה, על מדינת־ישראל שתקום, על הצבא היהודי. כל החלומות והשאיפות, חלומות העליה לארץ־ישראל, נרקמו ושוזרו בבית־הכנסת. בחו־ רף, בלילי־טבת הארוכים, כאשר בחוץ שרר קור ובפנים בבתי־הכנסת השתרר חום נעים, נהגו לבוא, אחרי סעודת השבת, לשמוע את פרשת השבוע. מסביב ליד השולחנות הצטופפו יהודים פשוטים וגם יודעי תורה שבקשו להאזין ולהקשיב לקול תורה. הלימוד גרם הנאה מרובה לשומעיו. ...

חלומו של כל יהודי היה אז לעלות לארץ־ישראל ולחיות בה. ובזמן שנפתחו שערי ארץ־ישראל קם הנוער בסוקולקה, עזב את הוריו ואת ביתו, ואת חייו הטובים, ועלו לארץ־ישראל כחלוץ לפני המחנה.

... עםקבלת הבשורה הטובה לבשה עירנו צורה חגיגית. העיר היתה צהלה ושמחה. ואין מילים להביע בה את השמחה והתרוממות הנפש, שתקפה את יהודי העיר. ארץ ישראל לעם ישראל! יהודי פולין ורוסיה. מושפלים ומדוכאים, שהיו ללעג ולקלס בגויים שראו בהם שעיר לעזאזל, הזדקפו פתאום וישרו את גבם.

... 13. לדמותו של ליפצער לא אמלא את חובתי אם לא אזכיר בספר שבדפיו צרו- רים חיי. של קהילת סוקולקה הקדושה, את ד.מנד.י גג- דול ישראל ליפצער ז״ל, שפעל רבות למען ארץ-ישראל. שחנך את הנוער לציונות ולאהבת ארץ-ישראל. והחדיר את הציונות בין יהודי העיר. היה איש ישר וטוב. מסר את חייו למען הציונות. היה הרוח החיה בעירנו, ושמו הלך לפניו. נואם בחסד עליון, היה לדוגמה לנוער בעירנו. ביתו היה פתוח לכל בני הנוער. כשנפתחו שערי ארץ-ישראל, חיסל את עסקו, את הצלמניד., ועלד. ארצה. למרות גילו המבוגר. התיישב בחיפה וגם כאן, כמו בסוקולקה, היה ביתו פתוח לכל עולה מעירנו. ישראל ואשתו מלכה ז״ל התענינו במצבם של עולי סוקולקה. ...

... בשנת 1921, ביום של שלהי חורף, השלג נמס במקצת, האדמה חלקלקה, ההליכה קשה, מתחלקים ונופלים, הלכתי לתחנת הרכבת והורי מלווים אותי, נוסע לארץ־ ישראל. בבית היתה הפרידה עצובה, הוריי בכו, הרי הם נפרדים מבנם לתמיד, בכו, דאגו לי שלא יקרה לי אסון בארץ השוממה, בין ערבים פראים. בכו ולא ידעו על מה. בכו, הם לא ידעו כי הטרגדיה האיומה מתקרבת על היהודים הנשארים בגולה ויסודות העולם מט־ים ליפול. לא חשו שגורלם נחתם לכליה, ורק פה בארץ מקום מבטחים וחיים לעמנו.

בכביש זה לוויתי בילדותי, יחד עם קהל מאות נרגש ונפעם, חלוצים עולים ארצה. היו תחנות בדרכם הארוכה והראשונה בהן היתה סוקולקה, שממנה התחיל העולם הזר ומירכתי ה אצה הרכבת למרחקים. אליה היו משתר- כים שעות רבות בעגלה רתומה לסוסים, אך לעתים, במעלה גבעה, אף ברגל בצדי העגלה, ורק המטען — ארגזי עץ גדולים כפולי־דפנות, מקום סתר לאקדחים בלתי־לגליי ם — מיטלטל עליח, לטרטור חשוקי־האופנים ומקפיץ באימה את הסוסים המיוזעים. ...

... 1. יום הסרט בסוקולקה, יום פרחים. זוגות, זוגות צועדים אנו לאסוף תרומות לטובת הק.ק.ל נכנסתי עם בן זוגי לחנות. בעלת החנות פונה לקונים, מצביעה עלינו ובלעג מר אומרת: אתם רואים, הזאטוטים האלה רוצים להוביל אותי לארץ ישראל. ...

ידענו בהכרת המעשה הנאה והנאצל שעשינו למען גאולת הארץ ובניין הבית הלאומי לעם היהודי כולו . לא שבעתי מלעלעול בחוברות הקק״ל ולהזין עינינו בתמונות הנוף של ארץ־ישראל . יצאנו , איפוא , קבוצת פטריוטים לאומיים קטנים והחלטתנו נחושה להביא פרחים למען הקק״ל האהובה והיקרה ולא לאכזב את מורינו . אך היכן לוקחים פרחים , אם לא בשכונת הנוצרים 1 סביב בתי המגורים של היהודים וחצרותיהם לא היה זכר לגינה או ירק . ואיך לוקחים פרחים , אם לא ב״משיכה " בלאט , במהירות ובזריזות , כאשר בעל־ הבית אינו מבחין ? הסתובבנו , כנופית נערים , ועווחחנ ו בינינו באופן נרגש : הסתכלו בנו תושבים פולנים — האם הבינו מה אנו עושים בשטח ועל מה אנו ממתיקים סוד—או לא.. . אולי הצליח מבצענו העלוב ואולי הכזיב — אך אזכור יפה את רגשות הבושה והמבוכה , העלבון והצער שמלאו את לבינו בפעולה לא־נעימה זו . כלפי חוץ שוחחנו באופן מעשי , ובמסתרי ם בכה כל אחד מאתנו , וכבשנו פנינו בקרקע מבושה שלא להיראות בקלקלתנו לעיני הפולנים שהביטו בנו באדישות תמימה . . .

... לעת זקנתו השתוקק מאד לעלות לא״י וד,ו א ביקש מכמד, מתלמידיו שיעזרו לו בכך, אך לא היתד, כל אפשרות להשיג סרטיפיקט עבורו. ר׳ שמשון נפטר זמן קצר לפני שבאו הגרמנים וזכותו עמדד. לו לד,קבר בקבר ישראל.

... אם סוקולקה הצטיינה בתרומת כסף לטובת המפעלים הציוניים, הרי הוסיפה עוד יתר תרומה בהגשמת הרעיון הציוני. בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, התחיל זרם העליה לא״י, והוא גבר והלך במשך התקופה שבין שתי המלחמות, אף כי המצב הכלכלי היה בדרך־כלל לא רע. בתחילה באו רק צעירים, אולם לאחר הזמן התחילו לבוא גם מבוגרים מבין אנשי המעמד הבינוני. וגם הורים שהצטרפו לבניהם שכבר נמצאו בארץ. הקשר בין א״י וסוקולקה נעשה קשר אישי, משפחתי. כמעט לא היתה משפחה בסוקולקה שלא היה לה חלק בארץ. לא תהא כל הגזמה באמרנו, שסוקולקה זו אשר רבים לא שמעו אפילו על קיומה, התנדבה באנשים לשם בנין הארץ, באופן יחסי, יותר מאשר קהילה יהודית אחרת מסוגה, ואילו היתה אפשרות לרכז את כל בני סוקולקה הפזורים בכל פנות הארץ, למקום אחד, היינו מהוים, יחד עם הנפש שעשינו בארץ הזאת, נקודה חשובה, בערך ובמשקל. ...

... ה׳ עלו״. ועלינו — ביחידים ובקבוצות נפרדנו, בגולה, במסיבות משפחתיות, בחוגים של הסתדרויות ציוניות, בקנים של תנועות נוער ובנקודות הכשרה חלוציות וכאן בארץ נפגשנו שוב — בעיר, במושבות ובקבוצים, בעבו- דת השדה, בבית המלאכה, בבנין, בשמירה ובהגנה — ומחשבד. אחת ומטרד. אחת אחדד. אותנּו — להעלות אלינו את בני משפחותינו, ידידינו וחברינו — איתם יחד רקמנו את חלום גאולת העם וחזון תקומת המדינה.

... שטארקער פון אלעמען האט געפילט די פלאגן פון דער עקאנאמישער ירידה די יוגנט . כמעט אויסגעשלאסן איז געווען פאר א יוגנטלעכן דער צוטריט צו לערנען א פאך . בילדן די קינדער זענען די עלטערן נישט ביכולת . קיין מיטל־שול איז אין סאקאלקע נישט געווען און צו שיקן א קינד אין א צווייטער שטאט זענען געווען די קאסטן גרויסע . נישט בעסער איז געווען די לאגע פון דער שטודירנדיקער יונגט (אפילו פון די וואס האבן אויסשטודירט) . זיי זענען געבליבן ניט האבענדיק זיך צו וואס צו נעמען , דעפרעסן פון אפאטיע , יאוש און אויסזיכטסלאזיקייט . דער איינציקער אויסקוק איז געווען אויף עמיגראציע , ספעציעל קיין ארץ־ישראל , אבער אויך דאס איז שווער געווען צו דערגרייכן . ...

איך דערמאַן זאַך מײַן לעצטן באַזוך אין סאַקאַלקע פֿאַר מײַן אַבפֿאַרן קיין ארץ־ישראל — דער געזעגענונגס־ באַזוך בײַ מײַגע פֿארעהרטע שוויגער־עלטערן, אין רחבת׳דיגן הויז פֿון מײַן שווערן ר׳ גמליאל שטיין ז״ל. דאָס איז געווען אַ טיפּיש הויז פֿון אַמאָליקן ייִדישן פֿאַבריקאַנט: אַ לאַנגע פֿיל־צימערדיקע הויז, מעבלירט

... זאמענקומען אלע אין דאס הייליגע לאנד פון אונדזערע אבות — ארץ־ישראל, און פון א געמיינזאמען גליקליכן צוזאמענלעבן און צוקונפט. ליידער, האב ןזי ידא םאבער, און אין דעם פאל אויך מיר אלע, ניט זוכה געווען.

אין יענער צייט האט אויפֿרער יידישער גאס אין סאקאלקע, ווי א עירום בישראל, זיד געבילדע ט די ריכטונגען פון די פרומע יידן, וועלכע האבן געהאט אויף משיחן. די עקאנאמישע לאגע פון די יידן אין פוילן איז סוף פון די צוואנציקער און אנהייב פון די דרייסיקער יארן געווארן וואס ווייטער ערגער. די יוגנט האט ניט געהאט קיין צוקונפט. עס האט זיך אנגעהויבן א שטאר־ קע עמיגראציע. די ציוניסטישע יוגנט איז געפארן ווער לעגאל און ווער אומלעגאל נאד ארץ־ישראל, וויסינדיג פארויס, אז רע ר וועג אין נייעם לאנד איז ניט אויס־ געטראטן מיט רויזן, אבער דער אידעאל האט איבער־ געשטארקט אלע שטרויכלונגען.

... ווען מיר יונגע קינדער זענען אין די יארן 1925/26 אריין אין דער יוגנט־ארגאניזאציע "השומר הצעיר", האבן מיר נישט געוווסט וואס דאס באדייט, אבער מיר האבן געהאט דעם פארלאנג, זיך צו טרעפן מיט אנדערע יוגנטליכע און פארברענגען די צייט. אבער א באגאבעטע און פאר אונז נישט געזעענע האנט האט באשטימט אונדזער לעבענסוועג: הכשרה, ארץ־ישראל און קיבוץ.

און א דאנק דער ציוניסטישער טעטיקייט און דער געזעלשאפטלעכער וואכזאמקייט פון דער סאקאלקער יוגנט, האט דאס שטעטל ארויסגעשיקט א גרויסן אוואנגארד חלוצים קיין ארץ־ישראל, בויען דאס לאנד, און אזוי ארום געראטעוועט א גרויסע צאל יוגנטלעכע און זיי ממש ארויסגעריסן פון די מערדערישע נאצישע נעגל. ...

... די כוליגאנעס האבן דערשאסן אן א פארוואס אייניגע חשוב׳ע יידן פון סאקאלקע... ביי דער געדריקטער שטימונג האבן מיר פערלאזן סא־ קאלקע איך מיט דער מאמע ז״ל. מיט אייניגע יאהרן שפעטער בין איד צוריקגעקומען אין סאקאלקע געארבעט א געוויסע צייט ביי פיישע אבראמאוויטשן, און אין דעצעמבער 1931 געפערן ספעציעל זיד געזעגענען מיט מיינע טייערע אונפערגעסליכע מומע און פעטוער ז״ל מיט חברים און חברות און גוט פריינד. דעם לעצטן מאהל געכאפט א קוק אויף מיין אומפערגעסליכע סא־ קאלקע... פאר מיין אפפארן קיין ארגענטינע ווו מיין ברודער פייוויל האט אויסגעוואנדערט, און אזוי נאד איבער דריי צענדליג יאהר (פון געוויסע מאמענטן פון גייסטיגע ראנגלישן...) געקומען אין דער אלט־נייער היים פון יענע יאהרן אויסגעחלומט... און איינט א ווירקליכקייט אין ישראל לאנד.

... אי ן ארץ־ישרא ל זיינע ן מי ר אנגעקומע ן סו ף דעצעמבע ר 1921 , שפעטע ר זיינע ן צ ו מי ר געקומע ן מיי ן פאטער , מוטע ר או ן דע ר ברודער . אי ן יענ ע צייט ן אי ז ד י זארג ן פו ן פרנס ה געווע ן זייע ר גרויס , או ן מ׳הא ט ווייגי ג ווא ס געקענ ט טראכט ן וועג ן אנדער ע זאכען . אי ך פלע ג זי ד טרעפ ן מי ט סאקאלקע ר עולי ם זייע ר וועניג , נא ך זייענ ־ די ק אי ן גראדנ ע הא ב אי ך זי ך באקאנ ט מי ט מיי ן צוקונפ ־ טיק ע פרוי ; אי ן ארץ ־ ישרא ל האב ן שוי ן ד י גראדנע ר געהא ט א ארגו ן פו ן יאר ן לאנג , נא ך פו ן פא ר דע ר מלחמה , ווא ס פלעג ט מאכ ן נשפי ם פא ר ד י לאנדסלייט .

... אט שטייט מיר פאר די אויגן דוד גרניצקי, דער ערשטער העברייאישער לערער. ניט נאד אין אדעלסק, באר בארימט איז ער געווען אין דער גאנצער געגנט. דערוואקסענע און יוגנטליכע האט ער דערצויגן אין דער העבראישער שפראך און גייסטיק צוגעגרייט די יוגנט צו זיין פיאנערן פאר ארץ־ישראל. ...

... אבא היד, ציוני נלד, באוד, באת ארץ־ישראל ומתרגש לשמע כל ידיעה מן הארץ. משחר ילדותי שמעתי מפיו שירי־ציון, בניגון רווי געגועים, הוא שר לנו בערבים, בנענעו את עריסותינו. שאיפתו היתד, לעלות ארצה ולחיות בה. אכזריות הגורל היא׳ שבידינו כאן היה כבר האישור לעלית הורינו, והנה פרצה המלחמה. ...

אויף שוויגער־עלטערן נ״ל (איך לייען זיי, אגב, איבער ביי יעדע מעגליכע געלעגנהייט נאר), וועלכע זיינען אנגעקומען פון ״י אלם תשובה אויף מיין טעלעגראפישן מיטיילונג צו זיי, בעת מיין אסתּר (אלטקי) תחי׳ האט מיט מול געבארן אונדוערן בכור ישבעם נ״י, וועלכער האט שוין, אגב׳ פארענדיגט, מיט גרויס הצלחה, צוויי פאקולטעטן אין דעם ירושליס׳ער העברייאישן אוניווערויטעט — דעם פארמאצעווטישן פאקולטעטן און דעם כימישן. נאד׳ן ענדיגן די גענאנטע צוויי פאקולטעטן. אין ער אנגענומען געווארן אין אוניווערןיטעט אלס אסיסטענט און מאכט גלייכצייטיג דארט זיין דאקטאראט. זי האבן נאך זוכע געוועזן צו קענען זייער ערשטן ארץ־ישראל׳דיגן אייניקל פון בילדלאך, וועלכע מיר האבן זיי צוגעשיקט, פאטאגראפירט אין שפאציר וועגעלע און אין אנדערע פאזעס ביי אוגדזערע שפאציר־גאנגע מיט עם. דער זונעלע נ״י פלעגט, בעווב־דערס, זייער ליב האבן צו שפאצירן ביים שפ ת הים, צוקוקנדיג זאך מיט גרויס פאראינטערעסירונג און שפאגונג צי די אנקומענדע און אבשווימענדע שיפן. ליידער, אבער, איז זייער־אונדזער לעבנס־חלום זאך צוזאמען־צוקומען אין דאס הייליגע לאנד פון אונדזערע אבות ניט פארווירקליכטער געווארן, און זיי זיינען, צו אונדזער גרויסן אומגליק, ניט געווען פון די גליקליכע, וועלכע די אנקומענדע שיפן האבן געבראכט צו די ברעגן פון אונדזער אויסגעביינקטע, טייערע פאטערלאנד.