175 זכרונות 176 טובה סוציןוכ ר (גיטל קונשט) ל״ג בעומר ביער בוכוואלאווה אבי ז״ל היה מורה משכיל והעניק לילד חינוך כללי לאהבת האדם ואהבת הטבע, תוך כדי שילוב בהסטוריה של עמנו וגבוריו. כי דכשרונו הרב, הצליח להחיות לפנינו את ארץ האבות בפריחתה, את גבורת בניה להשליך נפשם מנגד, כדי להגן עליה. זכור לי במיוחד טיול בל״ג בעומר, אעפ״י ששמות המשתתפים נשכחו ממני ופניהם מטושטשים. עמוסי קשתות וחצים לזכר רבי עקיבא ותלמידיו הגבורים, יצאנו ליער בוכוואלאווה, בו נתגלתה בפנינו הטבע ביפיו, ואבי נתגל הוא כאב וכמורה בלבד, אלא כאדם. נרגשים ונלהבים, חצינו את רחובות סוקולקה בשירה אדירה, כשאבי צועד בראש ומשתתף כאחד מאתנו. ביער התחלנו אוספים ענפים למדורה, וכשנדלקה ישבנו סביבה ואבי סיפר לנו על גבורת הלוחמים. ראינו את עצמנו כאילו אנו ביער בארץ ישראל הרחוקה, ומתארגנים למרד נגד הרומאים. משפס ק אב י לספר ופתח בברכת המזון, כאילו נתעוררנו מחלום מתוק ונפלא. התפזרנו בין העצים נרגשים ומלאי שמחה. אולם לפתע הרגשנו בטיפות גשם, הסתדרנו בשורה ומיהרנו העירה. מחמת הגשם, נכנסנו במבואות העיר לגורן הראשון שנקרתה בדרכנו, ואבי לא החמיץ את ההזדמנות כדי להסביר לנו את גידול התבואה ועבודת האכר. התגעגענו לימים בהם נוכל גם אנחנו לחרוש בשדותיה של ארץ־ישראל.
בשירה ובזמרה חזרנו לבית־הספר, ואבי לא הפריע בעדנו מלהשתובב, כי הוא הכיר את נפש הילד וידע שיש לתת פורקן לחוויותיו. אבי אהב את התלמידים והבין לרוחם והיה משלב את התורה בתענוג, ותוך כדי משחק היקנה ידע לילדים, וערר בלבם שאיפות לטוב ולנשגב. אבן בנימין יצחק רסיסי־זכרונות בעירנו היו הרבה בתי־חרושת לעיבוד עורות, שבהם עבדו מאות פועלים, שרובם היו מהפכנים. כשהיה בא לעירנו תועמלן, בשנות 1904 — 1903 היה צורך לחפש מקום סתר להרצאתו. אחד ממקומות הסתר היתה חורשת עצי אורן שמחוץ־לעיר, שבה היו מתאספים בשבתות אחרי־הצהריים. כשנודע למשטרה על מקום אסיפה זה, עקרו את עצי החורשה. שוטר אחד, זרכביץ, היה מציק לפועלים שהיו ידועים במהפכנים והיה מופיע בכל אסיפה ואסיפה. הוחלט לסלק אותו. באחד מימי א׳ בשבוע כשחזר לביתו, ירו בו, וכעבור כמה שעות מת מפצעיו. מכיוון שבאותו יום היה לו ריב עם שני צעירים לא־יהודים, הוא אמר לפני מותו שהללו ירו בו. הם הועמדו ■לדין ונדונו לחמש עשרה שנות מאסר. במקרה אחד של שביתה, קרה שאחד ממפירי השביתה הובל במריצה הלוך ושוב ברחוב, הוכה קשות, ומת מפצעיו. *
בכל שנה, אחרי חג הסוכות, היה מתקיים בעירנו גיוסם של הטירונים מן הסביבה. מובן שהשתכרו מיד עם בואם, זרקו אבנים בחלונות בתי היהודים, והיכו ביהודים שמצאו ברחובות. לפנות ערב היו יהודים מגיפים את התריסים והיו סוגרים את החנויות. קרה מקרה, והטירו- נים השתכרו והתחילו להשתולל ולפגוע ביהודים. בעי- רנו היו בחורים שידעו את מלאכת ההגנה. יצאו לרחו- בות ובהתנגשות נהרג טירון. התפרעותם של הטירונים גברה. מושל-העיר, שהיה ביחסים טובים עם היהודים, ורצה להשליט סדר, הוציא פקודה למשטרה לרכז את כל הטירונים במקום אחד ולא לתת להם לצאת העירה ובזה נמנעו פרעות ביהודים. עוד באותו לילה ברח הצעיר שהרג את הטירון לאמריקה. ביום "החמישי הירוק — חג השבועות הנוצרי — היו הקתולים עורכים תהלוכה דתית ברחובותיה של העיר ומקימים שער נצחון. בשנת 1911 לפני התהלוכה התפש- טה השמועה, כי עומדים לערוך פוגרום נגד היהודים. השתדלו אצל מושל-העיר והוא שלח חיילים ופרשים ששמרו על הסדר.