191 לזכר הש ל״יוני ה איזאקה״ 192 מנוחה שמילכיץ מבית אקשטיין לזכר הש״ל״קולוני ה איזאקה קטנה הייתה. "קולוניה איזאקה". מעולם לא ייחדו לה מקום במפת העולם. ולשוא נחפשנה. דאג דאגו הנאצים למחותה מעל פני האדמה. אכן, הם לא יכלו לד. הניצוצות המעטים ששרדו מעיירה קטנד. זו ממשיכים להאיר את חשכת עברה... בת חמש הייתי כאשר עקרו הורי ועלו עם בנותיהם לארץ האבות, בשנת 1935; בשנים שחלפו לא מצאת־בי העוז להתוודות על חטאי, על כי בושתי לגלות לאיש כי בת "קולוניד." אני. לשואלים למקום הולדתי נהגתי להשיב, כי ילידת ביאליסטוק אני. נאחזתי באילן גדול, מפני שלא היד. בי הכוח לגלות את צפונותי. עתה אני מתוודה: בת ״קלוניד. איזאקה״ אני! העיירד. הקטנד. עולה מערפלי השכלה ותובעת לצרף קו לקו מדמותד. כדי להחיותה. וד.נה אני ברחובד. ה״ראשי". וברירק רחוב אחד היד. לה, רחובות צדדיים לא נמצאו בד. שתי שורות עצים זקופים לרחובד. האחד, ישרים היו כיהודים ששכנו בצלם, עץ לפני כל בית. טובלת בירק הייתה. כלה, כל העיירה. על הגבעות מסביבה, התפשטו היערות שנראו באופק, הן לוטות בערפל. פחד סתום היד. לי תמיד בפניהם, הורי נהגו לספר לנו על ה״גויים" השוכנים בהם. פעוטה הייתי, אך המלה "גוי" כבר העבירה בי צמרמורת. ריח מיוחד נדף מביתו של "וצנטי — כך קראו לגוי השכן היחידי שאני זוכרת היטב.

דיירי ו ש ל רחו ב יחי ד ז ה ש ל "קולוניד. " ל א הגויי ם המעטי ם שגר ו בו , ה ם שד.טביע ו א ת חותמ ם ע ל העיירה . גר ו בד . יד.ודי ם גדולים , ששרשיד. ם נאחז ו עמו ק באדמה , ועיניד. ם תמי ד נשואו ת א ל אביד. ם שבשמים . בזע ת אפ ם הוציא ו לח ם מ ן הארץ . א ת שדותיר. ם חרשו , זרע ו וקצר ו וא ת פרותיה ם רעו . בידיה ם המיובלו ת הפכ ו כ ל רג ב אדמ ה לפנ ת חמ ד פורחת . בידי ם אל ה החזיק ו ג ם א ת "סדור " התפל ה וד.תפלל ו לאלהי ם באמונ ה שלמ ה שיצמי ח א ת תבואתם . עולד . בזכרונ י שדה־המרעד . הירוק , ש ם נה ג אב א ז״ ל להובי ל א ת פרותינו . אהבת י לד.תלוו ת א ל אבא , לקטו ף חמצי ץ (שציאב ) ולהשתר ע ע ל הדשא . האזנת י שעו ת ע ל שעו ת לספורי ו ש ל אב א ע ל מלחמו ת ניקולא י השני , ספורי ם מופלאי ם ע ל קרבות , של א יכולת י להבינם . בדמיונ י אנ י מטייל ת ברחובד . היחי ד ש ל "קולוניד. " ורוא ה א ת יהודיד. . ה ם מצטרפי ם יח ד במוחי , ר ק מעטי ם בלב ד אד ע לכנו ת בשמם . א ך ה ם כד . קרובי ם לי . הנד . הזקנד . חנד.־באשע , ל א קרובד . היתד . לי , א ך נולדת י ביו ם פטיי ת אמה , ונקראת י ע ל שמד, , ונתחבבת י עליד . ושפ ר על י חלקי , הי א נד,גד , להחבי א בסנורד , הלב ן חתיכות ־ סוכ ר בשבילי , ומושיטר , ל י כאש ר עברת י לי ד ביתד, . ג ם פרוסו ת לח ם לב ן שד,ביאר . מסוקולקד , הצניעד , בשבילי . וד,י א אהב ה לספ ר ל י ספורי ם ע ל שדי ם ורוחו ת שהי ו כ ה מוכרי ם לה .

נד,גנ ו לבו א לביתר, בלילו ת החור ף הארוכי ם כשנסע ו אב א ואמ א לסוקולק ה למכו ר תבואה. אזכי ר ל ה א ת החס ד שעשתד, עמנ ו בלילות־סופד,, כאש ר ברקי ם ורעמי ם הבזיק ו באפל ת השמי ם הי א היתד, משכיבד, א ת כלנו, ש ש בנו ת במספר, במטת ה הרחב ה וקורא ת אתנ ו "קריאת־ שמע". תפל ה מיוחד ת היתד. שמור ה עמ ה לימי ם כאלה, ואנ ו נצטווינ ו לחזו ר אחרי ה מל ה במלה. לשו א נחפ ש א ת התפל ה ב״סדור״. . . ימי ם רבי ם בלית י בצפיד, לאותד, עגל ה שתראד, מרחוק. ומשנתגלת ה לעינינו, הילדים, מד.רג ו לר ח מרח ק ר ב כד י להשיגה. בעגל ה ההי א חזר ו הור י היקרי ם ומביאי ם מסוקולק ה מכ ל טו ב: ד ג מלוח, כעכי ם טריי ם ועוד. א ך הי ו ימי ם שהדר ך צופנ ת תעלומ ת אימים. הדב ר היד, בר,שמ ע טרטו ר ש ל אוטו: היינ ו כלנו, הקטני ם והגדולי ם כאחד, נמלטי ם ע ל נפשנ ו הביתד. ונועלי ם היט ב א ת הדלת. ר ק בד,על ם המכונית, מד.רנ ו להתבונ ן בגלגלי ם שעקבותיד, ם נשאר ו טבועי ם באב ק הדר ך... חשנ ו מפנ י עינ ו ש ל "שד" של א תשורנו. לפנ י נסיעתנ ו לארץ־ישראל, ע ם עלו ת השחר, קמ ה כ ל העייר ה ובא ה ללוותנו. הכ ל צעד ו בדר ך העול ה לסוקולקד., משתרכי ם אחר י העגלד. הרתומר, לסוסי ם וב ה כ ל בנ י משפחתנ ו ע ל מטלטליד,. בזכר י א ת "קולוניר." שלי, תעל ה בזכרוני, ליב ה יקרדו, בת־דודי, בת־גילי. בער ב האחרו ן כשנפרדנ ו מכם, יקירנו, התחמקנ ו שתינ ו מ ן הקה ל הר ב ויצאנ ו לשב ת שתינ ו ע ל מדרגו ת הבית, שתינ ו ישבנ ו עצובו ת וד,תפללנו,

הי וחיים פשוטים של אנשים גדולים רק ברחוב האחד שנקרא "קולוניד, איזאקה".