189 זכרונות 190 בית אבא. ליזר נקל על לחוג אחור ונתפס ל״סטרא אחרא״ של הקומוניזם. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, עם הכובש הסוביטי, נתמנה מטעם השלטונות, כאיש חינוך ותרבות, למפקח על בתי הספר במחוז. רק הדים קלושים הגיעו אלינו בארץ על חייו, אבל סופר, כי מהר מאד התאכזב מן האידיאה החדשה שדבק בה וכדרכו, גלוי לב וחריף לשון, השמיע הרהוריו־אכזבותיו בקול רם. מאז נעלמו עקבותיו, זמן רב לפני שהגיעו קלגסי הנאצים לסוקולקה. הוא גווע, כנראה, אי־שם בגרוש בערבות שלגי הצפון. ומירל — את חנוכה קבלה בבית־אבא ובבית־הספר הזר. קטנת גוף ורזה, שקטה וצנועה בהליכותיה ובתבי־ עותיה מהחיים, ידעה לפעמים לצהול ולעלוז, כשעיניה האפורוֹת מסתיגות מההילולה, שהיא עצמה חוללה. פניה לא היו יפים, שפתיה מלאות, מצח גבוה ולשון חריפה לעת־מצוא. אך יתר מכל חוננה בנפש פיוטית רגישה. לימים הכרתיה מקרוב כתלמידת בית־המדרש העברי למורים "תרבות" בגרודנה. מי ידע את דרך חרוחן מבית דודי חיים העברי, שבקושי ידע לסנן מבין שפתיו משפט בפולנית יצאה נערה שנפשה דבקה בשירת פולין, עד כדי הבנה בקמטי לשונה. היא היתה לאמן הלשון הפולנית, מדקלמת וקריינית, והעברית רק שניה לה בשפות. אכן, מה קרה לד בזמ ן לקוי המאורות 1 הגם אז ידעו עיניך לקרוץ בשובבות ז

ברשמי את הדברים, היו לי שעות התיחדות אתכם, יקירים ובלתי־נשכחים, שעת הזדמנות לספר לילדי עליכם ועל חייכם ולהזיל דמעה על אפרכם שנזרה לארבע רוחות העולם. הבה נפעים בזכר חייכם את נפש ילדינו, אולי נצליח להחדיר לנשמותיהם שמץ מחייכם שאוכלו בטרם עת.