197 זכרונות יעל סוקולקה 198 משה מישקינסלוי אף־על־פי שאני מתגורר בארצנו ההיסטורית הקדושה כבר למעלה מחצי יובל שנים, הרי העיירה ס ו ק ו ל ק ה, שהכרתי אותה הודות לבת־לווייתי היקרה בדרך־החיים שלי, אסתר תחי׳ (אלטקי) לבית שטיין, נחרתה בזכרוני ובלבי עמוק כל־כך, שהיא עומדת ממש לנגד עיני. אני רואה לפני את העיירה היהודית המיוחדת במינה זו, האידילית, הנקיה והעליזה, עם השוק הרחב במרכזה, עם הרחובות והיסמטות הנקיים שמסביב לו. אני רואה את בתי־המדרשות ובתי־התפילה היפים, העתיקים והחדשים, את ה״חדרים", בתי־הספר, הכנסיה של הנוצרים, בתי־החרושת, החנויות ובתי־המלאכה • כמו כל הערים והעיירות שבפולין הטרום־מלחמתית, ובהבדל קטן, כמו גם בארצות אירופה בכלל, ובארצות מזרח־אירופה ביחוד בתקופה ההיא, היתה ס ו ק ו ל ק ה מלאה וגדושה יהודים למדנים ומשכילים, רופאים, רוקחים, ועורכי־דין יהודיים, תעשיינים וסוחרים, חנוונים ורוכלים, בעלי־מלאכה ופועלים, וכן מספר ניכר של נוער לומד ומישתלם. הנוער וכן המבוגרים היו, כרגיל, מאורגנים באירגונים שונים, באיגודים ובמפלגות ציוניות ובלתי־ציוניות. האוכלוסיה היהודית ב ס ו ק ו ל ק ה, שהיתה מושרשת בהזה דורות, היתה הכוח הדינאמי בה; היהודים היו היוזמים, המייסדים, היוצרים, הבונים והמפתחים של המסחר, התעשיה והמלאכה המקומיים.
סוקולק היתה ידועה בעיקר בבורסקאות שלה. חותני המנוח, ר׳ גמליאל שטיין הי״ד, שמנעוריו היה קשור אל ענף העור, שירש את המומחיות בענף זה מאבותיו ואבות־אבותיו, היה בעל־מקצוע מומחה, סוחר מוכשר, נעים־הליכות וישר־דרך. משפחת שטיין היתה מחלוצי תעשיית־העור בפולין והיתה ידועה גם מחוץ לגבולותיה. והנה עיירה שקטה ומלאת חן יהודית זו, הוכחדה ונושמדה ביחד עם שאר הערים והעיירות על־ידי המבול ההיטלראי ורוצחים הנאצים ישו״ז באופן איום ואכזרי כזה, שאין דוגמה לו בתולדות העמים. אני נזכר בביקורי האחרון בסוקולקה, קודם נסיעתי לארץ־ישראל. זה היה ביקור הפרידה מבית חותני. יושב אני בביתו המרווח של חותני ר׳ גמליאל שטיין ז״ל. היה זה בית טיפוסי של חרשתן יהודי מן הדור הקודם: בית ארוך בעל הרבה חדרים, מרוח ומסודר בטוב־טעם ונקי למופת, שעמד ברחוב גארבא־ רסקא מספר 1 ונשקף אל נוף נהדר של שדות ירוקים וריחניים, כרי־דשא ויער. היה זה בית יהודי אמיתי, דתי־לאומי ומסורתי כאחד. היתה זו משפחה יהודית, שדלתות ביתה היו פתוחות לרווחה בפני כל נצרך וסובל ושירות היו מושטות לעזרה לכל יחיד ולכל ציבור. את הילדים שלחו לישיבות, לגימנסיות, לסמינארים ולאוני־ ברסיטות. היה זה בית מסוג אותם הבתים היהודיים, שקשה למצוא עכשיו דוגמתם.
ביחוד נחרת בזכרוני אותו ביקור־הפרידה, כשישבנו בחוג הצר של בני־המשפחה הקרובים ביותר, עם הסבתא נחמה, ע״ד., בראש, אותה האשה הבלתי־רגילד., השופעת כולה חכמת החיים ובעלת המידות התרומיות. אנו ישבנו ושוחחנו בנחת לאורה של השמש השוקעת, שטבלה באדמימות ססגונית ושלחה בשלל של צבעים את קרניה הנפלאות האחרונות, הרכות וד.מלטפות, על ראשי משפחתנו המכונסת וכן גם על הרחוב גא ר בא ־ רסקה, שר.שמש השוקעת כאילו נסכה עליה תרדמד. ותוגה נעימה. עד שעה מאוחרת בלילה ישבנו כולנו ושוחחנו על כל מיני עניינים ובעיות שונות הנוגעים לנו, כשאנו טווים ומתכננים תכניות שונות על התכנסות כולנו בעתיד הקרוב בארץ אבותינו הקדושה — א ר ץ ־ ישראל, ועל חיינו המשותפים המאושרים בארצנו זו. לצערנו ולאסוננו הגדול, לא זכינו לזר. . ב י ביחוד עוררו אותה. שקיעת החמר. ואותו ליל־הירח ר.נר.דר, שד׳ופיע בשמי הערב, הרבה. זכרונות: זכרונות על אותם הימים וד.לילות המאושרים והבלתי־נשכחים של ביקורי בביתה. החם וד.נעים של אסתר שלי תחי׳ (אלטקי), הפנינה. של העיירה., זכרונות על אותם הזמנים