201 זכרונות יעל סול,ולקה 202 לעולם לא אשכח את הברכות והאיחולים, שקיבלנו מהורינו היקרים והאהובים, זכרונם לברכה, בתשובה על המברקים ששלחתי להם אחר שאסתר שלי(אלטקי) תחי׳ ילדה במזל טוב את בננו הבכור ישבע ם נ״י, שאגב, כבר סיים בהצלחה רבה שתי פאקולטות באוני- ברסיטה העברית בירושלים, את הפאקולטה לרוקחות ואת הפאקולטה לכימיה. ואחרי שגמר את שתי הפאקולטות, הוא נתקבל לאוניברסיטה כאסיסטנט ותוך כדי עבודתו הוא מכין את עבודת הדוקטוראט שלו. הם עוד זכו להכיר את נכדם הארצישראלי הראשון מן התמונות ששלחתי להם, שבהן הוא נראה מצולם כשהוא יושב בעגלת־ ילדים ובפוזות אחרות בטיולינו עמו. ביהוד אהב הפעוט לטייל על שפת הים ולהסתכל בהתעניינות מרובה בספינות הבאות והמפליגות. ואולם, לצערנו, חלומם־ חלומנו על התכנסות כולנו בארצנו הקדושה לא התגשם, ולאסוננו הגדול, הם לא היו בין אותם המאושרים, שהספינות הביאום לחופי המולדת. וכשנולדה בתנו חנה׳לה תחי׳ בשעה טובה ומוצלחת, שאגב, כבר גמרה גימנסיה וקונסרבאטוריה ומשתלמת באמנות: ציור, פיסול וכר, לא היה לנו עוד, לדאבוננו הגדול, למי לטלגרף.

תשמשנה־נא שורות אלו כמצבה הצנועה על קברו הבלתי־נודע של אבי היקר והאהוב, הצדיק וטהור־הנפש, הציוני הנלהב, הלמדן והמשכיל, החריף והבקי, הרב ר׳ אליעזר זאב מישקינסקי, ועל קברה של אמי האהובה והיקרה, הצדקנית וישרת־הלב, עדינת־ הנפש ואצילת־הרוח, בת־שבע, הבלתי נשכחים, זכרונם לברכה. כמו־כן על הקברים הבלתי־נודעים של חותני וחותנתי היקרים והמכובדים ר׳ גמליאל ושושקע שטיין הי״ד, — של גיסי היקר והאהוב חיים, יפה־התואר וטוב־הלב, בעל האינטליגנציה הטבעית, שהיה אחד מן המחנה הגדול של הנוער הציוני־ לאומי של היהדות הפולנית המפוארת שלפני הקטקליזם — קודם השואה הנוראה, וכן על קברה של גיסתי האהובה והיקרה, הצעירה הפורחת, סוניה׳לה הי״ד . תשמשנה־נא שורותי אלו כנר־תמיד לזכר כולם, לזכר נשמותיהם הכשרות והקדושות; כולם הם חרותים עמוק־ עמוק על לוח לבי ונשמתי, נצבים תמיד לנגד עיני ותמיד אחשוב עליהם ואזכור אותם . ת . נ . צ . ב . ה . ב״ה, תל־אביב, תשעה באב, תשכ״ה .