225 מת הספר וזרמת 226 למחצה, שנראו כעין מדרגות שנמשכו עד הגג. כאשר היה כדור טועה מגיח אי פעם למרומים ונופל על הגג הרם של ביהכ״נ הגדול נמצאו ילדים אמיצים שהעיזו לטפס על מדרגות־ניצבות בחלל, כדי להגיע לזווית הגג; בעיקר היו ילדי עניים מרודים שהצטיינו במידה בלתי־רגילה של אומץ או עזות נפש. הם היו ילדים פראים בהשוואת אלינו אנו ילדיהם של אנשי המעמד הבינוני "המשכיל", שקיבלנו את חינוכנו בבית הספר המעורב "תרבות" ונקראנו בבוז "טרבוטניקעם" בפי האורטודוכס־ם המסורתיים והילדים שלמדו ב״תלמוד תורה" (או שלא למדו בכלל). לבושם של בני דלת העם היה פרוע־קרוע ומלוכלך, ובסיגנון דיבורם לא חסרה מידה של חוצפה וגסות. לא רחוק מבית ספרנו (בית קטן ועלוב שנוסף על המיסדרון וחדר המורים היו בו ארבעה חדרי כיתות בלבד) שכן בית הספר של הדתיים־מסורתיים, הוא "התלמוד תורה". מעולם לא נכנסתי פנימה לאותו מוסד, ממנו היו בוקעים קולות המקהלות הרמים של הלימוד או התפילה וגם צווחות התלמידים המתפרעים. יתכן, שעצם העובדה שבית ספרנו היה מעורב — השפיעה במידה רבה על רמת התנהגותנו; נראה, שנוכחותן של הילדות בחברתנו היה גורם מרסן לגבינו. גברים (ואף "אפרוחי־ גברים" לא ירשו לעצמם שחצנות גלויה והתבטאות גסה בנוכחותן של נשים.

זכורים לי שני מקרים של קליטה ע״י בית ספרנו. האחד: נער כבן 13 שנמנה על בני העוני של "התלמוד תורה", הוכנס ע״י הוריו לבית ספרנו. בזמן הראשון הוא התהלך כזר — כי הוא היה יותר נועז, חזק ומחישל מאתנו. באחת ההפסקות, ישב מול אחת הילדות של כתתנו, ובטון שקט ושיגרתי כשהוא מישיר את מבטו אליה התחיל לדבר ניבול־פה. אכן אף הוא התרגל לתנאי החברה שלנו, סיגל לעצמו את הנימוסים הרגילים. השני היה נער מגודל ומגושם, בן עניים שהתגורר בדירת מרתף. פרוע ועזוב היה כאחיו וחבריו. יום אחד הוא רב עם ילד אגב משחק בערמונים תוך חילופי דברים ונאצות התלקח זעמו מאד והוא... תקע סכין בבטנו של יריבו! העיירה רתחה כמרקחת — ואותנו מילא המאורע תדהמה מהולה בסקרנות נלהבת. המתח היה דרמטי ביותר. הפחד ממות ומדם מחד גיסא והתשוקה לראות את "בעלי הדבר" ולשמוע את פרטי הפרטים מאידך גיסא — יצרו אוירה של שמועות שנמסרו מפה לאוזן; מילים כמו "דם", "נפצע" "מת" "בית חולים" "משטרה" "סכין" וכר נשמעו מכל עבר. זמן רב דבק בנער זה ובכל אנשי משפחתו הכינוי "שטעכערס" (דוקרנים). המקרה הלך והשתכח והרוחות שככו לאט־ לאט. לפתע, באחד הימ־ם הופיע "הפושע" בכבודו ובעצמו ליד ספסל בית ספרנו כתלמיד. הופעתו בינינו המורה מרדכי וילנסקי המחזור השני של ביה״ם ״תרבות״, 1927