227 תלמוד תורה 228 כתלמיד היתה מפתיעה ומוזרה — אך הגבנו בשתיקה. לא מחינו. לא הורינו ולא אנו... ואכן, לא עברו ימים רבים וה״דקרן" שאיבד את כינוי השימצה, התאקלם והפך לאחד מאתנו, ל״ילד הגון". "תלמוד תורה" בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה היה "תלמוד־ תורה" המוסד החנוכי בשביל רוב ילדי העיר והסביבה, בו למדו תלמידים מכל שכבות האוכלוסיה, בני עניים ואמידים. העניים חנם והאמידים בתשלום. זכורני, שלפני חג הפסח היתה מופיעה במוסד אשה נדיבת לב ממשפחת אפרים וחשקע שפירא, בעלי חנות למנופקטורה, היתה לוקחת מדות ומכינה לבני העניים חליפות לפסח. ההנהלה האדמיניסטרטיבית היתה. אז בידי איש שבתפקידו נקרא "גבאי", מדי פעם בפעם היו הגבאים מתחלפים, עבודתם היתה. בהתנדבות. הגבאי היה הערשעל אשקעוויץ. המלמדים הזכורים לי: בכתה א׳ דניאל דער מלמד. עם פטירתו החליפו דער לאמדער — בפי התלמידים נקרא בשם כינוי "דער טאווארנער וואגון". בכתה ב׳ שמש בתור רבי ר׳ חיים יהודה אקשטיין מקולוניע שע״י אדעלסק (אביו של דוד אקשטיין הנמצא בארץ). בכתה ג׳ היה מלמד בשם דער דרעצינער (אביו של מניד. זלקובסקי בעל בית המרקחת). בכתה ד׳ היה. הרב ר׳ יענקעל דער שטאבינער. בכל שלש הכיתות למדו חומש וגמרא — רק בכתה ד׳, אצל "דער שטאבינער" למדו, נוסף על חומש וגמרא, גם תנ״ך. לכל תלמידי־חוץ דאגו הגבאים להכין בעלי בתים לאכילת "ימים" בשבוע (עסן טאג).

זכורני, בשנים 6 — 1905 כונסנו ע״י "הנוער המד.פכני" ולאחר נאומים חוצבי להבות הניעו אותנו להתמרד ולדרוש מן הגבאים שינוי תכנית הלימודים, תוספת לימוד כתיבה וחשבון. התארגנו, אנחנו "התלמידים ד.מד.פכנים" ודרשנו מן הגבאים שינוי תכנית הלימודים בד.תאם לחדרים שקבלנו — ולמרות שסגרנו את הגבאים ולא נתנו להם לצאת מכתלי התלמוד־תורד. בכל זאת "המרד" לא הצליח. אבל למרות הכשלון, הזרע שנטמן הניב יבול, רוב התלמידים "המהפכנים" מצאו בשנים הבאות את מקומם אצל הלל לוין, ואחריו קם "החדר המתוקן" של קונשט וביד.״ם של נתנאל קפלן. פרט ל״תלמוד תורד." שהיה לו אופי של בי״ס ציבורי היו כמד. "חדרים" פרטיים. זכורים לי: יוסף חיים דער מלמד ״דער קוז׳ניצער״, ״דער ר׳ זענויער״ — ועל כולם אברד.ם איצקע וקלמן ירוחם־מייטקעם דער מגיד. אברד.ם חינסקי חבר המורים והועד של ביה״ס, עם הילדים, בחגיגת ל״ג בעומר