ולא המוסיקה בלבד היתה מושכת: הארגז היה מקושט בכל מיני תמונות ועיטורים ומעליהם תוכי חי מתנוסס על גבי התיבה. לרוב היה התוכי ממלא גם תפקיד, אמר איזו מילה בפולנית או לוקח הכסף במקורו. היו תיבות שהכילו מתקן אוטומטי — שעם הפעלתו היו יוצאות שתי בובות, עושות איזה תנועות ואף אומרות מילים זו לזו! הדבר היה הולם את כח־הדמיון של הילדים ומעורר התפעלות עד כדי עצירת נשימה. — בעצם, לא היה ספק בלב, שאכן יצורים חיים היו הדמויו,ת הקטנות המגיחות באורח פלא מבטן ה״קטע־ רינקע״ — והילת הקסם, האגדה והמסתורין היתה! אופפת את תיבות־הנגינה הפשוטות האלו. לרוע מזלנו לא היו בעלי תיבות־הנגינה תושבי העיי־ רה׳ אלא היו סרים אלינו לביקור קצר בנדודיהם בעולם. תמרוני הצבא (מאנעוורעם) השמועות על מאורעות ואירועים בלתי רגילים, מעשי־ גבורה וזוועה, מקרי אסון וכר היו עושות להן כנפיים ונותנות לתמרוני־הצבא־מישנה תוכן וענין. ספור על פלוני בחיל־הפרשים, שתוך כדי דהירת הסוס — הסתובב, ירד וחמק אל מתחת לסוס והחזיק עצמו בבטנו והוא בחגור מלא... הספורים הפכו את התמרונים בהכרתנו, הכרת ילדים יהודיים, למאורע והזינו את דמיוננו.

באחד הימים פסקה כל תנועה ברחובות העיר, החיים נסוגו בפני מאורע מוזר: שיירה צבאית עברה ברחוב הראשי של העיר. לא היתה זו מפגן צבאי, אלא צעידה עייפה, דוממת, כמעט מאיימת, ללא צל של תזמורת... נראה היה, שהמסע בא ממרחקים. החיילים נשאו שמיכות מקופלות על תרמיליהם והיו חגורים חגור מלא. הם צעדו ליד עגלות רתומות לסוסים, עמוסות נשק, תחמושת וצידה. חלק רב של חיילים צעד ליד מגררות של כלי יריה, ואביזרים משונים. ביחוד בלט המספר הרב של עגלות אכרים! עגלות אכרים ממש שגויסו או הוחרמו זמנית למען המולדת לצורך התמרונים. והמוצגים המר- שימים ביותר במסע היו עגלות האכרים שהתקדמו לפעמים עם האכרים עצמם על נשיהם וטפם, כי זאת לדעת, שהאכרים הפשוטים הבורים ("חאחוליס") שדברו בלי ל רוסי־פולני לא ידעו דבר על פוליטיקה ואסטרטגיה, בעיות צבאיות, תמרונים וכד. להם היה כל העגין לזרע ולמורת־רוח — והנה כשבאו שליחי השלטון לגזול את צפורי נפשם, אלה הסוסים והעגלות, הם התנגדו והת- לוננו, קיללו והתחננו, לבסוף, כאשר לא נשארה להם ברירה אלא לתת את העגלות — הם הטעינו עצמם וביתם עליהן ליתר בטחון, ויצאו בלב כואב לדרך. רבים מן האכרים רטנו וקללו, הביטו בזעם וחרון מסביב, מקצתם בכו.

פע ם נער ך תמרו ן שב ו השתתפ ו כ ל העיר . פקוד ה יצא ה מלפנ י השלטונו ת להשבי ת כ ל מלאכ ה באות ו יום , ל א לצא ת מפת ח הבי ת החוצ ה ולהדבי ק א ת כ ל החלונו ת ברצועות־ניי ר בצור ת שתי־וערב , ז ה הי ה תמרו ן אזעק ה אוירית . הורינ ו רא ו בכ ך קלל ה שאינ ה כתוב ה בתור ה א ך נאלצ ו לעשו ת כמצוו ה עליה ם ואיל ו אנחנ ו הילדים , לבנ ו ממ ש נית ר מרו ב מת ח וענין . ידענו : הנ ה "משהו " עומ ד להתרח ש — ואנ ו צפינו , צפינ ו בחרדת־גיל . ל א ידענ ו בדיו ק מ ה ז ה העומ ד להתרח ש