255 משה מנשכי ץ 256 עירתנו... סוקולקה עירתנו זגג, פחח, נפח עולה בדמיון סוחר, פקיד, מזכיר העיר; כל יליד עיר זו. שימי ילדותו ונעוריו עברו שוחט קצב והשתלבו בשרשרת הזהב של דורות — וכבוד הרב, שיד הרשע גזר עליהם כליון. ויתמלא הלב צער וכאב. בשתי ם ינוחם: רוח המקום והמרות נניצור ונעלה זכר הקדושים — ללא שמות. עיירתנו—לא בגדולות תתפאר בתיך — בתינו לא רמו אל־על, אד פשטות וצניעות עליהם היו תכונות תושבי ד — יקירינו ז״ל. גנים ושדרות לא קשטו חוצותייך, הרחובות הסלולים — אבן פשוטה, שם דרכו תושבייך, במסלול חייהם, דרך חיים צנועים והליכות יושר. מי היו בני עירנו: חייט, סנדלר, אופה, ספר הוגי תורה וסתם סופרים ׳ ומיני מלמדים ומחנכינו המורים. נזכיר עוד בכבוד פועלי חרושת לעורות אשר מהם למדנו לא מעט תורת הפרוליטריאט דאגות הפרנסה ומלחמת קיומם ללא פירוד לבבות, והבדלי מעמדות - שאיפות והשקפות במשך השנים לא הביאו מלחמה בין אבות ובנים. והיה בהתקרב השבת או יום חג, ויעזוב איש את מלאכתו כדין וכמנהג. העיירה אפופה קמשת השעה והאדם, וברחובות — קול קורא נשמע: יהודים—הגיעה השעה לתת את תפילתכם לבורא עולם.