257 פוהולקה בחול וכחג 258 חיה לא הקפלז (נרשם ע״י צבי נפחא ז״ל)

בדרך כלל לא הוציאה העירנו אנשים מובהקים ומפורסמים. זו היתה עיר של יהודים פשוטי־עם, עיר ליטאית. ידודיד. לבשו קצרות ומנד.גיד. היו של יד׳ודי ליטא. החסידות לא פשטה בה רק כמה עשרות השתייכו לה. הרוב היו מתנגדים, שהעדיפו את התלמוד על העבודה שבלב. ואמנם מספר הלמדנים היד. ניכר בעיר, ורבים היו מוסמכים להוראה, אם כי לא עשו את התורה קרדום לחפור בה. מספר יודעי עברית, היד. רב באופן יחסי. חליפת המכתבים בין אנשי מעמד הסוחרים התנד.לד. תמיד בעברית, אף כי השתמשו בהרבה ביטויים לועזיים בעניני עסק. גם ספרי החשבונות נוהלו בעברית, וד.תאריך המקובל היד. לפי פרשת־השבוע. חנוך הילדים, לפני קום החדרים המתוקנים ובתי־הספר, היד. ב״חדרים", בד.ם היו מבלים התלמידים את כל שעות היום עד שעד. 9 ־ 8 בערב, גם בלילות־החורף. ה״חדר" הקנה לתלמידיו לא רק תורה, אלא גם הלכות דרך־ארץ וד.תנד.גו ת ישרד.. והיה כי יחטא הילד וד.תנד.ג שלא כהלכה ולא דווקא ב״חדר", אלא בבית או מסביב לבית, היד. מופיע האב, ולפעמים האם, ומביא את תלונתו לפני המלמד, וד.נע ר היד. מקבל את ענשו מיד: מלקות לעיני כל התלמידים. הרצועה לא משה מידי הרבי, הילד היה תמיד מוכן למכות, אם התבלבל בין "פטור" ל״חייב", או שלא ידע בדיוק היכן הרבי עומד, או שהרשה לעצמו להשתובב קצת מחוץ לחדר. ואפילו לא בזמן הלימודים, היה מרצה את עוונו במכות.

כאש ר הילדי ם הי ו גומרי ם א ת חוק־לימודיה ם ב״חדר", הי ו רבי ם מד. ם נשלחי ם ללמו ד בישיבות . הדב ר הי ה מעי ן חובת־כבו ד לד.ורים . של א חסכ ו כ ל מאמץ , ובלב ד להקנו ת לבניה ם א ת ידיע ת התלמו ד במדד , הראויה . בתקופד . ד,ד.י א חשב ו ההורי ם שידיע ת התלמו ד הו א דב ר שבהכרח , ואי ן לד . שו ם תחלי ף אחר . לסוקולק ה היתד , ישיב ה שלה , שבראשד . עמ ד ר ׳ שמשו ן קצנלבויג ן ז״ל , אש ר במש ך שני ם רצופו ת הרבי ץ תורד , ודעת , ל א ר ק לבחורי ם מסוקולקה , אל א ג ם לבאי ם מחוץ־לעיר , אפיל ו מער י פולי ן בא ו לשמו ע שעורי ם מפיו . יהוד י מופל א ז ה נה ל א ת הישיב ה לל א כ ל תקציב , פשו ט ל א הי ה צור ך בכ ך : בעצמ ו ל א קב ל שו ם תשלום , כשכר־לימודו , הורי ם אמידי ם הפציר ו ב ו שיק ה מה ם שכר־לימו ד והו א באחת : תורד , אינד . נמכר ת בכסף . וזא ת לדעת , ר ' שמשו ן הי ה ענ י ואביו ן וח י רו ב שנותי ו בדחקו ת איומד, . ארוחת־ד.צד,רי ם אכ ל בחדר־הישיבד, , מפנ י שד.יד , ג ר מחוץ־לעי ר וכ ל ארוחת ו — פרוס ת פת ־ קיב ר וזנ ב דג־מלוח , ומע ט מי ם פשוטי ם מ ן הדל י שעמ ד באח ת הפנו ת ש ל החדר . ר ׳ שמשו ן ל א רדד , בכו ח בתלמידי ם העבריינים , א ף ל א גע ר בהם ; הו א ד,נד.י ג א ת שיט ת הציונים , כמ ו בבתי־הספר . א ם קרר , המקר ה ובן־הישיבד , חט א חט א גדו ל היד . ענש ו להבי א דלי־מי ם לישיב ה מ ן הבא ר מחו ץ לתורו .

רבזה שאב את כוחותיו ממעין התלמוד, ככל שד,סוגיד. היתד, קשה וניתנד, לפלפול חריף יותר, בה במדד, עלה וד,תעלד,. הרגישו בו, שהוא מרחף בעולמות העליונים ונהנד, מזיו־השכינד,. נחת־רוח זו היא אשר נתנד, לו עוז וכוח להתגבר על קשיו בחיים. אמנם, בהופיע לראשונד. הציונות של "חובבי ציון" התיצב מיד לימינד., והיד, מנושאי כליד, הנאמנים. וברוח הציונות המדינית צעד בראש השורה. לאחר מות הרצ"ל קיים בידיו מנהג להספידו ב ס תמוז, מדי שנד, בשנד., בבית־הכנסת הגדול. הוא לקח חלק בכל המפעלים הציוניים מד,פצ ת השק ל עד לגבית כספים לטובת הקרנות. לכל מגבית הקשורד, בא״י היד, מתגייס וממלא ברצון כל שליחות. לפעמים מחמת תמימותו, היד, גורם הפסדים למגביות. כי דרכו היה לקבל מן הנתרמים את מכסת התרומד, כפי שהציעו הם, ולא לפי שקבע ועד־הערכה. טענתו היתד,: אם יהודי אומר שאיננו יכול לתת יותר משד.ציע, יש לד.אמין לו, חזקה על י ד,וד י שלא ישקר להקטין את תרומתו. לעת זקנתו השתוקק מאד לעלות לא״י וד,ו א ביקש מכמד, מתלמידיו שיעזרו לו בכך, אך לא היתד, כל אפשרות להשיג סרטיפיקט עבורו. ר׳ שמשון נפטר זמן קצר לפני שבאו הגרמנים וזכותו עמדד. לו לד,קבר בקבר ישראל.

החיים הציבוריים והחברתיים התחילו להתפתח בקצב מהיר בשנות המלחמה הראשונה, וד,נוער התחיל להת- עורר. הוקמו מועדונים וספריות. חלק מן הנוער נטה שמאלה לעבר ה״בונד" וחלק פנה ימינה לעבר הציונות. מלחמד, עזה היתה, נטושה בין שתי המפלגות הללו, (לשבחן של המפלגות יאמר, כי היתה, זאת מחלוקת רעיונית טדיורד" ואלה שעמלו וטרחו לא עשו זאת על