259 סוקולק ה כחו ל ובח ג 260 מנת לקבל־פרס). במאבק הממושך ניצחו הציונים. ההת- מודדות הראשונה היתה, כאשר נערכו הבחירות לקהלה הדימוקרטית, בהן השתתפו למעלה מ־1600 בוחר. הציונים קבלו את מספר הקולות הגדול ביותר והבונדאים נשארו במעוט, אף כי לרשותם עמדו כוחות משכילים חשובים ובעיר היו מאות פועלים שעבדו בבתי־החרושת לבורסקאות.
בדרך כלל היתה סוקולקה ברובה, פרט לשנים 5 ־ 1904, שנות הריבולציה ברוסיה, בהן רובו של הנוער נמשך אחרי התנועות המהפכניות והתקוה הרנינה את הלבבות, שעם מפלת המשטר הצארי, יבוא גם דרור ליהודים, אבל העבודה הציונית לא פסקה בעיר. כאשר נוסד ה״בנק הקולוניאלי" נמכרו בסוקולקה כ־200 מניות, והמניה אז עלתה 10 רובלים. העיר לקחה חלק פעיל בהפצת השקל, והצטיינה באוסף כספים לקק״ל. כאשר נוסדה אגודת "צעירי ציון" התרחבה הפעולה הציונית במרה גדולה. הענין הציוני חדל להיות נחלת יחידים, משכילים, והפך לתנועה עממית. ארץ־ישראל התחילה לקבל צורה של ממש. בשנות 1920 ־ 1919 קמה תנועת "החלוץ". התחילו לדבר על העליה, על הגשמת הציונות באופן אישי. גם ההכנסות לטובת הקרנות גדלו באופן מפתיע, וסוקולקה שמשה אות ומופת להרבה ערים אחרות ואפילו לגדולות ממנה. בעת ההיא נוסדה "קרן־ הגאולה". ואנה המקרה שעתון גרמני רשמי, שנדפס בביאליסטוק, חציו אידיש וחציו גרמנית הביא את הידיעה שבא״י כבר הוקמה ממשלה יהודית ואף נקב בשמות של כמה מיניסטרים שקבלו תיקים חשובים. הידיעה הזאת עוררה התלהבות עצומה ורגשי שמחה בל יתוארו בקרב הקהל. לזכר המאורע העלו "צעירי ציון" בראש אחד הבתים הגבוהים שבעיר — שבו היה המרכז הציוני, דגל תכלת־לבן, שהתנוסס כמה ימים רצופינ 4 התושבים הנוצרים וגם שלטונות הכיבוש הגר־ מנים ראו בזה סימן מובהק שאכן הוכרזה א״י כמדינה יהודית והממשלה היהודית הוקמה כדת וכדין.
לאור האמונה שהתכונן שלטון יהודי בא״י אמרו הציונים, שצריך לאסוף זהב, אשר יהיה בסיס למטבע שלנו. אמרו ועשו. הוצא כרוז לנשי העיר שתתפרקנה מעדיין. ובאחד האולמות שבעיר החלו נשים להביא את תרומתן בזהב, טבעות־קדושין, עגילים, שרשרות, מקצת התכשיטים היו ירושת דורות. בזמן קצר הגיע משקל הזהב שהביאו גשי העיר עד 2 קילוגרם כמעט. אולם חל שינוי במצב המדיני. הגרמנים נסוגו והשלטון עבר לידי הפולנים, והללו הסתבכו במלחמה עם הרוסים. בתחילה האירה ההצלחה את פניה לפולנים וברדיפתם אחרי הרוסים הגיעו עד שערי קיוב, אך מיד התהפך הגלגל, והרודפים היו לבורחים והתחילו להתקרב בחפזון לסביבת עירנו. כדי להציל את הזהב נטמן חלק גדול ממנו בקרקע באחת החצרות. הרוסים הגיעו לעיר והחלו מחפשים בבתים ובאחד מהם נתגל הת אוצר־חזהב. התחיל משא־ומתן עם ראש ה״ריבקום "("ועד המהפכה" ) שהיה יהודי, בחור ישר וגם נוטה לציונות, על החזרת הזהב. התברר שהוא בכלל לא הובא לאוצר השלטון, כי אחד מן הפקידים לקח לו את הזהב לעצמו, ובעוד החקירה נמשכת, הוכו הרוסים ליד פרגה, והתחילה נסיגה מבוהלת, ואתה נעלם גם הזהב.
בד־בבד עם העבודה המעשית התפתחה גם עבודה תרבותית חשובה: "צעירי ציון" יסדו בתי־ספר עבריים של "תרבות", בהם למדו כ־300 תלמיד ותלמידה. הורים מחוסרי־אמצעים שוחררו משכר־לימוד. הגרעון המתמיד היה משתלם ע״י העסקנים הצעירים והצעירות שקבלו את ההכנסות ע״י סידור "ימי־סרח", סרטים, עריכת הצגות וכר. גם המורים לא לחצו יתר על המרה בהתאחר זמן תשלום משכורתם, כי החינוך העברי בימים ההם היה גם ענין שבאידיאה. אם סוקולקה הצטיינה בתרומת כסף לטובת המפעלים הציוניים, הרי הוסיפה עוד יתר תרומה בהגשמת הרעיון הציוני. בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, התחיל זרם העליה לא״י, והוא גבר והלך במשך התקופה שבין שתי המלחמות, אף כי המצב הכלכלי היה בדרך־כלל לא רע. בתחילה באו רק צעירים, אולם לאחר הזמן התחילו לבוא גם מבוגרים מבין אנשי המעמד הבינוני. וגם הורים שהצטרפו לבניהם שכבר נמצאו בארץ. הקשר בין א״י וסוקולקה נעשה קשר אישי, משפחתי. כמעט לא היתה משפחה בסוקולקה שלא היה לה חלק בארץ. לא תהא כל הגזמה באמרנו, שסוקולקה זו אשר רבים לא שמעו אפילו על קיומה, התנדבה באנשים לשם בנין הארץ, באופן יחסי, יותר מאשר קהילה יהודית אחרת מסוגה, ואילו היתה אפשרות לרכז את כל בני סוקולקה הפזורים בכל פנות הארץ, למקום אחד, היינו מהוים, יחד עם הנפש שעשינו בארץ הזאת, נקודה חשובה, בערך ובמשקל. סוקולקד. היהודית נחרבה כליל׳ אין בה אף נפש