275 אישים ודמויות 276 ד״ר בן־ציון גילבובסקי בן־ציון גילבובסקי עמד בראש ה״קן" בסזקולקה במסירות רבה, ללא לאות העלה את הקן. ויתר על למודיו—לטובת הגשמת חזון נשגב של עליה לא״י והתישבות חלוצית בה. חלומו לעלות ארצה לא נתגשם, אחרי בקורו בארץ החליט לבקר בה שנית ולנסות להיאחז בה, אבל המות הקדימו. יהודה גלבוע (גילבובסקי) אלתר השמש הפתגם אומר: כהן מוחזק כעסן. ואלתר שמש בית־ המדרש החדש, לא היה כהן אבל חונן במידת הכעס. במיוחד כעס על הילדים, כי הקטנים האלה, חוצפנים גדולים, היו מרגיזים אותו עד הנפש, הן בהילוכם והן במבט עיניהם. תמיד צוחקים בפניו, כדי להרגיזו, אנחנו הילדים פחדנו מאד מ״אלטער דער שמש". עם המתפללים שלו ידע להתנהג אחרת, פנים אחרות, דבור אחר, גם צחק לפעמים אתם יחד. במרחק עשרות מטרים מבית־המדרש החדש, עמד בית־המדרש העתיק שקראו לו "דער אלטער בית המדרש". בבית־המדרש הישן התפללו סנדלרים, חייטים, בעלי מלאכות, ופועלים מכל הסוגים. ורב העיר, הרב שוסטער, היה בין המתפללים בבית־המדרש הישן. וגם למד שיעור במשניות, וגם ר׳ קופיל דער שוסטער שהיה בין יודעי תורה וקבלה. למד את המתפללים משנה, עין־ יעקב ועוד. הוא היה סנדלר, אבל מימיו לא עשה זוג נעלים חדשות, רק הניח טלאי על טלאי.
זה היה בין הזמנים, לפני התחלת הלימודים בחדר לשנה חדשה. החלטנו לסדר משמרת לילה. לשבת כל הלילה בבית־המדרש החדש ללימוד ולחזור על כל מה שלמדנו, כי ככה היה נהוג מתמיד. אבל אחר זמן קצר בלימודים בדפי גמרא, בקשנו קצת חופש, כי מי יפריע לנו באמצע הלילה, כולם ישנים, ועשינו קצת סדר בבית־המדרש. העברנו את השולחנות שעמדו בסוף לאמצע והספסלים שעמדו באמצע לסוף, ויצאנו קצת לטייל בחוץ בחושך. נכנסנו בפדול, שכונת העניים בסמטאות הצרים. שם חושך מצרים. השינה עמוקה השכיחה מהאנשים ההם את עניותם, סבליהם ודאגות היום. אלה הן השעות המאושרות בחייהם, מלאכים בדמויות כוכבים נופלים מביאים על כנפיהם חלומות נעימים. נכנסנו לביאליסטואקער גאס. שקט ומשעמם, ניסל אשקביץ יצא בבגדי־שינה לבדוק את המחסן וקרא: בני! בגילי גם אתם תסתובבו בלילה, לכו לכם לישון. שבנו לבית־המדרש עוד ראינו בחלון של בית המדרש הישן אור. שנים יושבים, אחד אומר תהילים, זהו ר׳ ליב דער טעפער, כבן 70 — 80 שנה. והשני ר׳ אריה דער בלינדער, ממלמל, לומד ומשנן פרקי משנה. למחרת בבוקר, צריך היה ר׳ אלתר לעמול קשה עד שסדר את בית הכנסת כמו מקודם וחמתו בערה בו. ר׳ אלתר אהב סדר וכעסן היה.
אחרי שבו עשו בסדרנו משמרת לילה ושוב עשינו בבית המדרש החדש, סדורים חדשים, ולא ידענו שאלטער דער שמש מתחבא ב״עזרת נשים". פתאום התחילו עפות מגבות רטובות מידי אלטער דער שמש, על ראשנו. ברחנו וחזרנו כל אחד לביתו. למחרת, כולם ידעו מי הם הלמדנים הקטנים ומה מעשיהם המטילים חרפה על הוריהם. גדליה ויסמן משפחת קורקט לזכר אבינו ר׳ אשר־זליג ואמנו רבקה, אחותנו דובע־קיילע ובעלה שלמה אשקביץ ובנותיהם: חיה־פיגל, יהודית, דבורה ומלכה ל״ה. ואחותנו משה ובעלה ליפה יסינובסקי וילדיהם איטקה׳לה וישראל. הקדושים והטהורים אשר הושמדו בידי הצורר האיום והנורא. משפחת קורקט היתה שומרת מסורת וציונית כאחד. אנשים שקטים ועמלים היו. ר׳ אשר זליג קורקט היה משתתף בחבורות של לומדי תורה, בבית הכנסת "שולחן ערוך״ ובביתנו היו חוגגים את ״הסיומים״ — שלש פעמים בשנה. ר׳ אשר זליג היה גם נעים זמירות ובעל־תפילה, ואף חיבר בעצמו לחנים רבים לתפילות. כשהיו מתקרבים ימי החגים וביחוד הימים הנוראים, היו שומעים אותו מזמר ומשנן מנגינות לתפילות. מכל בתי הכנסת היו באים להזמינו שיתפלל בימים הנוראים. הוא היה מתפלל