293 איטי ם ודמויו ת 294 חי ה אפרת י ז״ ל בבאר־טוביה, הי ו קשי ם תנא י עבוד ת הבחורו ת בקבוצה. בתי־המגורים, עשויי ם ע ץ מטויי ח הי ו מפוזרי ם ברחו ב היחיד י ש ל המושבה. לל א מטב ח ולל א חדר־אוכ ל ראויי ם לשמם, באח ד מבת י האיכרי ם הותק ן חדר־אוכל, ושנ י —הי ה מטבח. הלח ם נלו ש בידי ם ונאפ ה בתנו ר מוס ק ק ש (קסל), עש ן סמי ך על ה וניתמ ר וחו ם לוהט, צר ב א ת הפני ם מש ך שע ה שלמ ה ש ל ההסקה. התבשילי ם התבשל ו ע ל כיריי ם פשוטים, א ף ה ם מוסקי ם בענפי ם ובכפיסים. החלוצו ת הסתגל ו מה ר לתנאי ם ומלב ד הימי ם בה ם חל ו במלרי ה ובשא ר מחלו ת הקליטה, הנעימ ו א ת חי י החברה, השר ו אויר ה ש ל בי ת בחדריה ם הפזורי ם ש ל החברי ם ושו ו ח ן ונוע ם לחי י הקבוצ ה הקטנה. אול ם ימי ה השלווי ם ש ל קבוצ ת באר־טובי ה ל א ארכ ו הרבה. ל א הית ה אפשרו ת להקי ם ולבס ס במקו ם מש ק שיתופ י מעור ב ומגוון, בסביב ה ש ל נחשלו ת ופיגור. ל א נותר ה דר ך אל א לחס ל א ת מש ק הקבוצה. חברי ה נתפזרו. אחדי ם המשיכ ו בדר ך חי י השיתו ף והצטרפ ו לגבע. אחרי ם עבד ו בתחנ ת הנסיונו ת בבן־שמ ן כפועלי ם שכי - רי ם ער ב פיזור ה ש ל הקבוצ ה נער ך נש ף הכלולו ת ש ל ארבע ת הזוגו ת שנתלכד ו בשנ ת קיו ם הקבוצה. חי ה ז״ ל הית ה בי ן אל ה שלאח ר כלולותיה ם עבר ו לבן־שמן. חי ה נטל ה חל ק פעי ל וער, כאח ת החברו ת שקולות ־ הדע ת אש ר בכנות ה ובפשטותה, באמונת ה התמימה, בצניעו ת הליכותיה, באהבת ה ובמסירות ה של א ידע ה גבו ל למשפחת ה ולקבוצ ה — תרמ ה תרומ ה נכבד ה לעיצו ב חי י הקבוצה .

משתתפת קבועה היתה באסיפות הכלליות של הקבוצה. ספר הפרוטוקולים של אסיפותינו מכיל הרבה מדבריה באסיפות. בהם עמדה על טוהר המידות, על יחסים תקינים- ים עם הזולת, על בעיות חינוך ושיפורים בתנאי העבו- דה. היתה חברה בועדת הבריאות או בועדות אחרות. מילאה תפקידה באמונה בתום ובכושר רב. מלחמת השחרור, אשר זיעזעה את כולנו, ואשר טילטלתנו חדשים רבים בין תקוה ליאוש, נסתיימה בנצחון מפתיע ומכריע, לשמחת לב כל העם בארץ ובגו- לה, — המיטה על ראשה של חיה ז״ל ועל משפחתה אסון איום, בנפול מרדכי — הבן הבכור — בשדה המערכה בין הרי ירושלים, עטור־תהילה ונאדר-גבורה, על משימות צבאיות קשות ומסוכנות שביצע כל ימי מלחמתנו. באסונה נתגלתה חיה כאם גיבורה, אשר נשאה סבלה בגאון ובעוז ואף ניחמה ועודדה את יתר בני המשפחה. כאשת חברנו י. אפרתי אשר עמַס על כתפיו תמיד עומס ציבורי רב, עוסק בצרכי הציבור במשק, חבר הקבוצות ובמרכז החקלאי, ומיום קום המדינה חבר הכנסת ותת-שר החקלאות, לא ידעה חיה מנוס ומפלט מעסקי הציבור, שגזלו את רוב עתותיו של בעלה ואשר הכבידו עליה את עול הבית. לזכר אם שכולה

חי! מאז הלכת מאתנו מבלי שוב, מלווה אותי דמותך. אראך במנוחתך על הדשא, לאחר יום עמל. לכאורה שכבת וקראת, אך כל ישותך היתה רוויית צער ויגון. זמן רב חשבתי, שהמחלה המטרידה היא המשרה עלייך את העצבות, עד אשר הבחנתי מרחוק, שהספר הנלווה אותך הוא אחד מספרי הזכרון לזכר נער או נערה שמסרו את נפשם במלחמת השחרור. שותפה היית לכל אותם האבות והאמהות. עם חשיכה היה הספר שעיינת בו נשמט ואת היית שוקעת בעולם של שכול ויתמות. ועוד אראך חומקת ועוברת את החצר בשביל צדדי, כשהמעדל צמוד לגופך. לאן? — אל אותה כברת האדמה, אשר טמון יקירך. כפופה ושחוחה כשצעדייך הרבה יותר איטיים הייתי רואה אותך חוזרת משם. וכל כמה שארצה לראות את חיה בגן הילדים, במטבח הקטן וכר, אין הדבר עולה בידי.