341 חורבן ושואה 342 נחום דב אמנותי(יזונשט) שיר־תוגה על סוקולקה שנחרבה גלמודה באין איש העיר סוקולקה בוקה וכסוחה, ומבולקה מרעים עליה קמו, וידיהם רמו בהרג ובשרפה ובחרב הכריזו עליה מלחמה אין מנין עליה ונלחם בעדה אין איש שיאזור כח ומה חטאם? אנשים נשים וטף לוקטו בידי השונא אחד אחד הוצאו בכח ממעונות כביכול לעבודה שולחו האנשים הבתים ריקים נשארו מאדום באזיקים אסרו ידם שלא יבחזו מתחת ידם ולא יראו ברטט מאימה לרכבת עלו אנה אנו מובלים זה לזה שאלו שבת מקור חיינו ותקותנו כצאן לטבחה הובלנו לכבשן בוער באש כבר ידענו להתיאש תוגת לבנו מי יתאר לבנו באש בוער נפרדנו כבר מחיינו זה סוף אנשינו, טפינו ונשינו * * * ואנחנו נצלנו מחשכת הבור וזכינו להנות משמש ואור נסים ונפלאות נעשו אתנו ונפלאות החיים היו עמנו אפס כח עד תום אך אל לנו לשכוח, לעולם לא נשכח הדאבון נטע עץ להרוגים על קידוש השם אל נשכחם, למען השם. זוניה מילר (וולגיל) פלישת הגרמנים סוקולקה (מפי עד־ראיה: מילר זונידרזיסל וואלגעל) ימים ספורים לפני ראש־השנה 1939, נשמעו צעדי הראשונים של החיה הנאצית במלחמת העולם השניה. עדיין לא חזינו את כל הצפוי לנו בעתיד הקרוב. המומים היינו מעצם הכרזת המלחמה ומפלישת הבזק. פחד תקף את כולנו נוכח התקדמות הנאצים הנבזים לתחומי עירנו.
בהיותי על סף העליה ארצה, ארזתי, אני והורי היקרים ז״ל את בגדי, יחד עם בגדיהם וחפציהם והחלטנו להחביאם במרתפו של דודנו אייזיק ארקין ז״ל. חשבנו, אם יפציצו את העיר, ואנו נשאר בחיים, יהיה לנו לפחות בגד ללבוש. את אשר יגורנו בא לנו. באחד מימי ספטמבר, פלשו הנאצים לסוקולקה • הדבר היה לפנות בוקר יום א׳ בשבוע, יום יפה ובהיר. כל יהודי־העיר נשארו בבתיהם ולא יצאו החוצה. הפולשים נתנו מיד פקודה לצאת מן הבית, לפתוח את בתי העסק, ולהקביל את פניהם. אותו יום הם התנהגו בסדר. באו לחנויות לקנות, וטיילו ברחובות העיר. בלילה נכנסו חיילים גרמניים לביתו של דודי ארקין ז״ל, ובקשו את המפתח של המרתף, באיום, שאם לא יציית — יירו בו. מובן, שמיד נתן להם את המפתח, והם הוציאו את הכל, באותו לילה שמענו קולות צעקה של יהודי הקורא לעזרה, ולא ידענו, שהיו צעקותיו של דודנו היקר ז״ל. למחרת בבוקר הוא בא וסיפר על אשר עבר עליו באותו לילה וכי שדדו ממנו את הכל. הצטערנו מ15 ד, אך שמחנו שהשאירו אותו בחיים. אולם, לא לזמן רב. גורלו נחרץ, כגורל שאר אחינו. לימים ספרו לי, שהוא מת במחלת הטיפוס, בזמן שטיפל בחולים בגיטו, בעירנו. ביום השני לפלישת הנאצים לעירנו (והם היו רק 3 ימים בסוקולקה) הלכתי למטה המפקדה של הנאצים, בבנין משרד־הגביה פניתי לאוברשטורמפירר וספרתי לו על התקרית והוא הבטיח לנהל חקירה.
לימים התברר, שפולני אחד, חבר ה״פלנגה" (הוא מכר עתונים בקיוסק ברחוב גרודנאי) מסר על מקומות המחבוא, את השלל שלחו הגרמנים למשפחותיהם.