343 חורפו ושואה 344 אלכסנדר קנטורוכסיזי סוקולקה תחת עול הכובשים (גביית עדות) א. כיבוש ראשון

בפרוץ מלחמת העולם השניה ב־1.9.1939 ביום ה׳; האירו רקיטות והתחילה מהומה • ברדיו הודיעו בשלש שפות אזהרה שמרחפת סכנת מלחמה. באותו לילה עוד לפני הכרזת המלחמה גששו האוירונים וסיירו על פני סוקולקה. למחרת פרסמה העיריה מודעות וקראה לגיוס כללי של אנשים, סוסים וכלי־רכב. הגברים קבלו תלבו- שת צבאית ונשלחו למרכזי־צבא בשדות. כל לילה לא עצמו האנשים את עיניהם וטפלו באגירת מזון. הגיוס התנהל ללא סדר והמפקחים לא יכלו להשתלט על האוכלוסיה. חלפו 4 — 6 ימים וכעבור שבוע לפרוץ המל- חמה הגיעו לסוקולקה גרמנים מצבאהיטלר ופלשו לעיר דרך רחוב ביאליסטוק, מעל הגשר על אופנועים וטנקים, כלי־רכב וסוסים. הם בלשו במשקפות בעיר; היהודים התחילו להתחבא במרתפים ובעליות הגג. בעיר ובסביבה הם נתקלו ברוסים, וכעבור כמה ימים פרצו לדירות, ולקחו אנשים לעבודת־כפיה; הם שדדי מקלטי- רדיו ואופניים. כעבור 4 ימים נכנסו הרוסים מצד גרודנה, בטנקים וחיל רגלי. יהודי סוקולקה צהלו ושמחו לקראת הרוסים בכבושם בפעם הראשונה. אולם הם החרימו את הדירות הגדולות בשביל הקצינים. בהתחלה הקימו משטרה יהודית. מאיר סוקולובסקי היה מפקד הצרכניות של מחנות הרוסים. התחילו לבנות שדה- תעופה בדרך לקרשניאן, והביאו מרוסיה אנשי־קולחוזים לעבודה. החנויות לא נפתחו, כי היהודים פחדו ולא ידעו מה תהיה עמדת הממשלה, אך כעבור זמן פתחו את החנויות ובתי־החרושת התחילו לחזור למסלולם׳ לא עבר זמן רב והרוסים לקחו את השלטון לידיהם. סוקולקה הוצפה פליטים יהודים משטח הכיבוש הגרמני, הם התאכסנו בבתי־הכנסת, וב״הכנסת־אורחים", והקהלה השתדלה לעזור להם. קשה מצבם; כל עוד ישבו בב- תים היה להם אוכל אולם, אך זזו ממקום־מגוריהם כבר היה גורלם רע מאד. שדה־התעופה כמעט הושלם, וכעבור כמה חדשים בססו הרוסים את שלטונם בעיר. הם התחילו להחרים את בתי־החרושת לעורות וארגנו קואופרטיבים לנגרות, סנדלרות וחייטות.

הלשטן נמשך כשנתיים 1941 — 1939 . משה סטוצינסקי נתמנה לקומיסר של בתי־החרושת לעורות . במקום הח - נויות שנסגרו נפתחו קואופרטיבים . העתיקו את התוש - בים היהודים מדירותיהם לכפר ומשכנות-עוני . ב . הכבוש השני של הגרמנים 1941 בוקר אחד הרגישו שאוירונים באו , והם הפציצו את שדה-התעופה בדרך לקרסניאן . בהתחלה חשבו שהן אלה אלא תמרונים של הצבא הרוסי , אבל מיד פרסמו אז שזו מלחמה ממש . הרוסים התבלבלו , היתה אנדר - למוסיה והם לא ידעו לתפוס עמדה . הם התחילו לארוז את חפציהם , הנוער הקומוניסטי של סוקולקה קבל נשק מן הצבא והם התחילו לעזוב את העיר . הנסיגה היתה מבוהלת , מי ברכב ומי ברגל , באוטו ובעגלה , כל אשר יכול להצטרף לצבא הרוסי נסוג . משרדי השלטון בסוקולקה השמידו את כל המסמכים שבר - שותם , כעבור יום או יומיים התפרקו מנשקם , הח - ליפו את מדיהם , לבשו בגדי אזרחים והתערבו בין האזרחים , כדי שלא ליפול בשבי הגרמנים . האכרים הפולנים באו לשדוד , פרצו לבתים ובזזו מכל הבא ליד . עברו עוד יומיים והצבא הגרמני פלש מדרך ביאליסטוק דוברובה , באופנועים ובטנקים וקבעו להם מחנה צבאי ליד הכנסיה הריסית . יהודי סוקולקה סגרו את בתיהם , הניפו תריסיהם וד׳תחבאו שוב בעליות ובמר - תפים והסתתרו . הגרמנים התבססו קצת והתחילו לחפש נשק . פרצו לבתים , חקרו אנשים ושאלו אם ישנם קומו - ניסטים או נשק . התחילו לארגן את המשטרה האזרחית .

בוצקובסקי-קשוקבי ץ בוליע ק נעש ה מפקד הגיטו, צ׳צ׳ק ו—מפקד במשטרה, בה השתתפו פולנים, והם התחילו לגייס אנשים לעבודות-כפיה, לנקות את הקסרק- טין והרחובות, ולהתגרות ביהודים. החנויות היו סגורות ובתי-החרושת לא עבדו. בתחילה החרימו הגרמנים את הסחורות בבתי-החרושת, ולאחר זמן ציוו גם להביא את הפרוות, ואמרו שהן נחוצות עבור הצבא. כאשר היו דרושים אנשים נוספים לעבודה היתה המשטרה הפולנית נכנסת לבתים לחפש יהודים לעבודה זו.