Original scanEvidence located
Original memorial-book scan 189
Book text
Passage 1OCR · respaced for reading · source chars 0-814

353 חורבן ושואה 354 עומדים לעבור את סוקולקה. השארית הזאת התאספה ליד הגדרות שחסמו את המעבר לפסי הרכבת ודרך הבקיעים והסדקים הם התבוננו, כיצד אנשי עירם מובלים אי־לשם הצעקות והיללות של הנוסעים בעברם את סוקולקה פלחו את האויר וסימרו את השערות. כנראה שגם הנוסעים האומללים ידעו כי הם עוברים דרך עירם. אחדים מהם זרקו פתקאות בהן תיאנו את גורלם המר. הפתקאות הובאו על ידי ילדי הנוצרים ליהודי הגיטו תמורת תשלום כסף. פתקה אחת היתה של שלומקה שטיין — בו בקש את בתו בילקה שנשארה בגיטו, וגם נשארה בחיים, רק דבר אחד — נקמה. לא ידעו הגולים וכן לא ידעו הנשארים לאן הם הובלו. למידנק או לאושביץ? כן לא ידוע בדיוק את יום המתתם. איש לא נשאר מן המשלוח הגדול, אשר יספר דבר. לפי המשוער, הם הושמדו בתחילת ינואר 1943.

passage_37cb74a76942201ed6583fcc
Passage 2OCR · respaced for reading · source chars 816-2191

לאחר שרוב יהודי הגיטו הוצאו, צמצמו הגרמנים את שטח המגורים, והוקם בו מחנה מיוחד שהכיל כ־20 בתים, אליהם הועברו שארית הפליטה. במחנה זה חיה השארית עד 18 בינואר 1943. כלומר׳ למעלה מ־3 חדשים באותו זמן פסקה העבודה מחוץ לגיטו וכליל עבדו רק בבית־החרושת למגפי־לבד. המשטר החריף עוד יותר ונעשה קפדני מאשר היה קודם. פחדו להתהלך אפילו בתוך המחנה הצר, אימה ומגור סביב. ב־18 בינואר ניתנה הפקודה: "יודענריין", תחת משמר של חיילים הובלו השרידים אל תחנת הרכבת, שם נפגשו עם יהודים גולים מקרינקי. כולם הוכנסו לקרונות להובלת־בהמות, והרצפות היו מכוסות גללים. כל המש־לוח הוסע ישר לאושביץ. בהגיעם לאושבי ץ נערך מיון. הרוב שולח לתאי־הגזים והם נשרפו ביום 25/1/1943. מבין הנשארים הבדילו 33 צעירות לחוד — כלומר, שלפי שעה השאירון בחיים. הצעירות הללו הומתו במיונים הבאים, שהתקיימו בין הנדונים לחיים ולמוות. 6 מהן נשארו בכל זאת בחיים: הגב׳ קפלן ובתה, בלה שטיין, רח ל מלסקי, ברכה פרידמן, ריב ק וגב ר אחד יקותיאל גולדגלייד. הצעירות ינטה אדין ויהודית לבנדיג בקשו מן השלטונות להמיתן לפני שיגיע תורן באין להן כוח לסבול עוד —ובקשתן ניתן להן. באותו יום—18 בינואר 1943, כאשר כל השרידים הוכנסו לקרונות, הוצאו בהשתדלות רופא אחד של בית־החולים כ־25 איש, בתוכם הגב׳ קפלן ובתה, והם הוסעו באוטובוס לביאליסטוק והועברו לגיטו לא ידוע

passage_f93963f02b4a08854f5a3122
Passage 3OCR · respaced for reading · source chars 2193-3249

גורלם של 23 האנשים, אב האם ובתה נשארו לחיות בגיטו ביאליסטוק עד האקציה האחרונה. ור.סופית, שהיתה ביום 16 באוגוסט 1943. (עם כניסת הגרמנים לביאליס־ טוק רכזו כ־2000 יד,ודים מבית־הכנסת וד.ציתוד. ומכל עבריו, וכולם נשרפו חיים, בתוכם זינדל חינסקי מסו־ קולקה שנקלע לשם). גם אחרי הטיהור הגדול בביאליסטוק נשארו עוד מאות יהודים, שהוגלו, ממקום למקום. גלגולים כאלה עברו גם על הגב׳ קפלן ובתר, — שאחרי־כן הופרדו ולא ידעו זו על זו. בדרך של נדודים לבית־ד,סוד, ר בגרודנר,, לומזד. ושטוטהוף שע״י דנציג — הגיעה סוף־סוף, ביום 18/1/45 לאושביץ. המרחק בין המחנה, עד מקום ד,קרמ־ טוריון היד, כ־150 מטר. מן המחנה,, ראו את הכל ושמעו את הכל. על אופן החנקת האנשים וכל תהליך הזוועד, אין לד,עלות על הכתב. אחד מסוקולקד,, דוד יתום, נרצח באושבי ץ במכות בלוחות־עץ; שמעון גרייבר היד, האחרון מאנישי סוקולקה ישנשרף בכבשן בכך הושמדד, קהלת סוקולקה. ישוב שמנד, למעלה מ־3000 נפש ומספר הניצולים ממנו לא הגיע אף ל־10 אחרי השואד,. בנימין קדטלר בגיטו *

passage_1813fa53ea5a4e4b8497351e
Passage 4OCR · respaced for reading · source chars 3251-4222

עם פרוץ המלחמה, גויסו כל צעירי העיר לצבא הפולני. הרכוז היה בקסרקטין בסוקולקה. קבלנו רק רובים. כעבור שבוע נכנסו הגרמנים על אופנועים וד,תחילו להחרים את כל הרכוש וד,עורו ת מבית-החרושת. הם היו בסוקולקה שבוע, ואח״כ באו הרוסים, שהיו בעיר שנד, שלמה, עד שד,גרמנים התנפלו על הרוסים. בזמן שלטון הרוסים עסק כל אחד בעבודה תחת פקוח הרוסים. לקבל לחם היה צריך לעמוד בתור. לרוסיה שלחו הרבה מיד,ודי העיר. היו שחשבו שבקרינקי אין רכבת ויד,יד, יותר שקט, וד,רבד. עברו לקרנקי, אבל, פתאום ירד אוירון וד,טי ל פצצות וד,שמיד הרבה מן הנאספים. אחר 3 חדשים ריכזו הגרמנים את היד,ודים בגיטו, מביתו של פייבל קרמר עד הורשל הנפח, ועד פסי הרכבת. בזמן הגיטו לקחו יד,ודים לעבודות פרך, בכבישים וביערות. גוי אחד מסוקולקה, נת שמו, בצע יחד עם קומנדנט הגיטו את הרדיפות. ד,יד,ודים קבלו פקודה להתרכז בשעד, קבועה בגיטו ׳ הם אספו מעט מן החפצים * גביית עדות, 10 בפברואר 1960.

passage_aa8e321baa6b4c9bcd82d57d