359 הורכן ושואה 360 מסתכל סביבי. מוכרים לי יערות אלה, של ליטוינובקה וביקלימישובקה. אני נזכר כאן היתד. אחוזה יהודית של עמיאל, כן הרי הם הוריה של קרובתִי ניטל עמיאל, ושם מעבר לכביש ימינה, קילומטרים ספורים מכאן אחוזת ניידוס, המשורר היהודי לייב ניידוס, אני ן נפש ועדין רגש, הליריקן הגדול שנקטף בדמי ימיו. עולים זכרונות מימי ילדות, כשד.יינ ו באחוזתם של בית ניידוס, קרובי משפחת גובינסקי מסוקולקה. במושבת־ קיץ של "השומר הצעיר". הנה קוזניצה העיירה היד.ודית — אנו עוברים על פניה ביעף. וד.נד. הכפר כריפטופזיד. גם כאן התקיימו מושבות־קיץ רבות של הסתדרות ״השומר הצעיר״ • היכן ימי הילדות המאושרים?

אנשים עוברים על פני. רבים כמוני בעירד. — חיילים במדי הצבא האדום. הרי המלחמד. עודנד. בעיצומד. וד.חזית לא כל־כך רחוקה. וע״כ לא שמים לב גם אלי. אולם, לפתע תוקע בי אחד העוברים ושבים את עיניו, נעצר מחוויר ומצטלב פעמיים ושלש, "טיקוצינסקיי הוא צועק בקול נרגש, יזו ס — מריו־., מנין באת ז הא ם חי אתה, ילא ייתכן! מסביבנו מצטופפים אנשים רבים, פרצופים מוכרים, הדשוטים, המודרביצ׳ים׳ המצקיביצ׳ים, הביזיוקי ם וד.י ־ רוצקים, אחרים מתקרבים, לוחצים ידים, אולם רובם עומדים מרהוק. מבין קריאות ההתפעלות, הנני מבחין, שוב ושוב את המלה: זשיד, "כן, אמרו שאין כבר יד.ודים בעולם",—שומע אני פתאום. ויעז ויש — אני עונד., עוד מעט ישובו כל יד.ודי סוקולקה! הלואי ויכולתי להאמין בדברי אלה, הנני חושב בלבי, אולם עלי להגיד להם זאת, לאלד. שירשו ואולי גם רצחו. הקהל התפזר, על ידי נשארים אחדים, מבין שכני לשעבר. מזמינים אותי לביתם׳ לנוח, לאכול, עודני עומד ומשתד.!־. והנה. נגש אלי ברונק דעזוטד., ה 5פר, סוחב אותי הצדה. ולוחש על אזני כי לא רצוי, שאסתובב ברחובות.

כב ר בדרכי לסוקולק ה שמעתי ע ל כנופיו ת אנשי א.ק. (ארמייד. קריובד. —ארגו ן צבא י פולנ י במחתרת, בע ל אופי אנטישמי מובד.ק) השורצו ת בסביבותינו, מתנפלו ת מ ן המאר ב ע ל חיילים רוסיי ם וע ל יד.ודי ם שרידי הפליטד. ורוצחים אות ם נפש. כנופיו ת אל ה הי ו עוצרו ת א ת הרכבו ת ומוציאו ת להור ג ב ו במקו ם כ ל יד.ודי, רוסי וא ף פולנ י נאמ ן לשלטו ן העממ י החדעז. ידעת י שאת י יע ן לכמד. מאנש י הכנופיו ת חשבו ן כפול, ה ן בתו ר יד.וד י וד. ן בתו ר פעי ל לבצו ר השלטו ן הסוביט י במקו ם בשני ם 1^- 1939, אול ם ב ו ברג ע גב ר על י רג ש הסקרנו ת והרצו ן לראו ת במ ו עינ י מ ה נות ר מעיירת י ע ל רג ש האחריו ת לבטחונ י האיש י וד.חלטת י לשוט ט ברחובו ת העיר, ויד. י מה. העי ר שלמה, כ ל הבתי ם עומדי ם ע ל תלם, כפ י שעזב ־ תי ם לפנ י של ש שנים. שנו י אח ד בול ט במרכז ה ש ל העי ר — שת י השורו ת ש ל חנויו ת מו ל הכנסיד. הפרבו ־ סלבי ת נעלמ ו ואינ ם וככ ר רחב ת ידי ם משתרע ת מבית ־ המלו ן ש ל אליקי ם ע ד בני ן הסטרוסטד., חלק ו שתו ל ג ן וחלק ו מגר ש רי ק רצו ף מרצפו ת גדולות, שמדו ת לה ן ל א רגילות, שצורת ן מלבן. רחו ב ביאליסטו ק — כרגיל, חנויותי ו פתוחות, אול ם לפתחד. ש ל כ ל חנו ת פרצו ף זר, פולנ י ולרו ב ל א מאנש י המקום. הננ י פונד. לבי ת חבר ת נעורי. רח ל מלסקי. הבי ת תפוס, אנ י דופ ק ע ל הדל ת ונכנ ס פנימה. אנש י הבי ת מבוד.לים. מ ה עוש ה פ ה חיי ל רוס י ונוס ף לכ ך יד.וד י ך אנ י פונ ה אליד. ם בפולנית, מסבי ר לה ם מ י אנ י ומד . ל י