לדוגמה יכולה לשמש קהילת טיקטין שנוסדה בידי קבוצת יהודים מהורודנה, אחת הקהילות הראשיות בנסיכות ליטא וקרוב לוודאי שמרבית תושביה באו מאותה סביבה. בטיקטין התיישבו היהודים בשנת 1522. עיר פרטית היתה, נחלתו הפרטית של "פריץ" ליטאי נשוא-פנים, אלברט גשטולד שמו, אותו פריץ ביקש למשוך אוכלוסים לנחלתו כדי להגדיל את הכנסותיו והחליט ליישב יהודים במקום. עשרה יהודים מגרודנה (הורודנה בפי היהודים) היו חלוצי ההתיישבות. הפריץ נתן להם מקום לבנין בתי־דירה ובתי עסק, בית-כגסת ובית-קברות, הבטיח להם אוטונומיה משפטית וחופש גמור של המסחר ופיטר אותם ממסים לתקופת שלוש שנים. כמו-כן התיר לשאר יהודים ״כשרים״ להתיישב בעיר; כשרים — להוציא "מורדים במלכות". אכן, בטיקטין היו כנראה, התנאים נוחים לכד מכמה בחינות. היחס של בעל העיר היה מעודד, המסחר — סחר פנים וסחר חוץ — שגשג, והישוב גדל. כעבור מאה שנה היתה לאחת הקהילות החשובות בליטא, סלע מחלוקת בין שני הווע - דים הארציים שבמדינה המאוחדת — ועד הקהילות הרא - שיות בליטא וועד ארבע הארצות בפולין. שני הוועדים אחזו בטיקטין, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. ומחלוקת זו נמשכה עשרות שנים, ובעוד הוועדים מדיינים זה עם זה על טיקטין, פרצה מחלוקת חדשה בין טיקטין והורודנה בנוגע להגמוניה על כמה ישובים שצצו בינתיים בסביבה: זבלודוב, הורודוק, חורושטש ואחר גם ואסילקוב. ועד ליטא התייצב לצד ה של הורודנה. ואילו ועד פולין — לצד ה של טיקטין. המחלוקת נמשכה כמאה שנה. שני הצדדים נזקקו לבתי-דין של ישראל ולערכאות של גויים, ועוד בראשית המאה הי״ח לא נתיישבה.

1 על גרודנה העתיקה וקהילתה — עיין "עיר גבורים" לש.א. פרידנשטיין (וילנא תר״מ) ו״רחובות עיר" לשלמה זלמן הורוויץ. והוא הדין — בעיר ביאליסטוק היהודית, שהצטיינה במפעל ההתיישבותי-התעשייתי הגדול של תושביה-בוניה היהודים. אדוני-המקום, הרוזן הפולני בראניצקי, בשבתו בארמונו הנהדר ובראותו סביבו אגם-ביצות בלתי מפולש ונרפש, סביבה עגומה של אכרים ירודים הנמקים בעוני וברעב, חלם להפוך את אחוזתו הדלה והשוממה לעיירה יהודית מכניסה רווחים. הוא הזמין מתיישבים יהודים ובנה להם כוכים לחנויות וצריפים למגורים ובית-כנסת זעיר לתפילה וגם העניק לכל אחד מהם, לפי האגדה, ברווז שמן לסעודת שבת. והם, רק זמן מועט התגוררו בעיירה ביאליסטוק "הסמוכה לטיקטין" כחנוונים זעירים וכאומנים מומחים להטלאת בגדים קרועים, בהינתן להם ההזדמנות הפכו את עיירתם לעיר גדולה — לעיר ואם בישראל. ראשיתה של ביאליסטוק בשנת 1749 ולפני חורבנה בידי הנאצים התרכזו בה כשמונים אלף יהודים, שחלשו על תעשיית טכסטיל שהשתרעה גם בעיירות הסמוכות לה: סופראסלי והורודוק, ואסילקוב וקרינקי 2.

הישוב היהודי בסוקולקה נוסד ביזמת יהודי הורודנה בתקופת שפל וחוסר-עבודה לבני העיר, כאשר הישוב בגרודנה התאושש מבחינה כלכלית והרחיב את תחומו מעבר לעיר. סוקולקה לא היתה, הראשונה במינה. קדמו לה עיירות אחרות וליהודי הורודנה, היתה הרווחה, כי פלסו להם נתיבות חדשים. יהודים ישבו בצד הליטאים והפולנים בערים ובעיירות והיו כעין "מדינה. בתוך מדינה". ולא הרי עיר זו כהרי עיירה זו. כל עיר ועיר בליטא ובפולין מקפלת בזעיר אנפין את ההיסטוריה, היהודית בתמציתה ומגוללת בקורותיה את פרשת הגלגולים שעברו במרוצת הדורות על חבל-ארץ זה. עיר ועיר ופרצוף שלה, ואופי שלה,. לארצות היתה, היסטוריה, ש,שתרע, על-פני מפה, גדולה ורחבה, ונקודות רבות זרועות בה. בתוך הנקודות שעל גבי מפתן היו עוד נקודות זעירות, — הלא הם ישובי יהודים בתוכן. העמים השולטים נלחמו ביניהם, כבשו וניצחו, החליפו שלטון, הקימו מדינות ובטלו וחוזר חלילה. משטרים התגודדו 2 על טיקטין וביאליסטוק מצוי חומר רב בשני כרכי "פינקס ביאליסטוק" בעריכת הסופר א.ש. דדרשברג, וכן בספרו של הנריק מושצ׳יצקי (פולנית), ביאליסטוק, 1933.