25 הורו ת יהוד י סוהולק ה 26 ביניהם. הקתולים, הפראבוסלאבים וה״אוניה" התנגשו ביניהם. אבל ליהודים היתה גיאוגרפיה אחרת במקומות ההם, שבותרה לעתים בידי ההיסטוריה של המשטרים השולטים, אבל המשיכה את קיומה והיתה. יהודית כולה, על טהרת העם וד.גורל. מים רבים זרמו מאז בנר.רות נימן וסוקולז־ה וחריצים רבים נחרשו באדמתה. דברי־הימים מתארים את דרך הקוצים וד.גבור ה של ידודות ליטא, ופולין וממחישים את חפץ החיים הכבירים של היהודים, קשיות ערפם ופלא חייד.ם. פרק שני סוקולקה, נצר מחוטר גרודנה סוקולקה, הבת לגרודנה. — עליתד. לעיר־מחוז. — קהילת הודודנה*, זביותיד. ויחוסיה. — גרוש היהודים מד,ורודנד. וכל ליטא ושיבתם. — אומנים יהודים בגרודנד. — רחובות ובתים יהודים. — קהילות חדשות בסביבת הורוד־ נד. — ״וועד קהילות ראשיות במדינת ליטא״. — יהודים ראשונים בסוקולקה. — כפיפות היהודים לקהילת גרוד־ נד. — המחלוקת על ד.ר.גמוניר. בין העיירות. — סוקולקה השקטה והצנועה.
גרודנד. וסוקולקה — שתיהן טבועות בחותם יהודי. בשתיהן שכנה אוכלוסיה יהודית גדולה. אך מד. רב ההבדל ביניהן. בעוד שגרודנה יכלה להתפאר ב״יחוס אבות״, כעיר בעלת־יוחסין ומסורת, — היתה לעומתה. סוקולקה עיירה קטנה., עיר מחוז לעומת עיר־פלך. בתקופת הכיבוש הרוסי. לסוקולקה לא היה. כמעט יחוס עצמי, פרט לעובדה. היחידה. שבעקבות נסיבות פוליטיות שקמו בתקופת מרד־הפולנים, בזמנו של קושציושקה, זכתה. סוקולקה לעלות לדרגת עיר־מחוז. לא יצאו ממנה אישים בעלי־קומה., עסקנים ידועי־שם, אנשי־צבור ומפ־ לגות, סופרים וחוקרים, חזנים ורבנים, תלותה של סוקולקה בגרודנה. גרמה. שקורותיה הן גם נחלת סוקולק־ ה. ומקומה. יכירנה בקורות יד.ודי־ליטא בכלל. בסוף המאה הי״ד וראשית המאד. הט״ו היו בליטא ארבע קהילות יד.ודיות בערים: בריסק־דליטא, גרודנה, טרוקי ולתק. הנסיך הגדול ויטולד, שעשה הרבה להתישבות יד.ודית בליטא, שלט במדינה. מ־ 1386 עד 1430. הזכויות שהעניק ליהודים בשנים הראשונות לשלטונו היו ליסוד המבנה המשפטי, הפוליטי והסוציאלי של יר.ודי־ליטא לתקופה. ארוכה, בשלוש הערים בריסק־ דליטא, טרוקי וגרודנה היו מרוכזים רוב יהודי־ליטא 8.
עם עלייתו של הדוכס ויטולד על כסא נסיכות ליטא עלתה קרנו. קרנד. של העיר גרודנד. בשנת 1389 העניק ויטולד אגרת־זכויות ליהודי גרודנד. לפי האגרת מותר היה ליהודים למכור בבתיהם משקאות חריפים תמורת מס מיוחד לנסיך ולסחור בשווקים ובחנויותיהם ככל יתר האזרחים. כן ניתן ליהודים חחופש לעסוק בכל משלוח־יד ומלאכה, לקנות בהמות לצרכיהם ולרכוש בתים, קרקעות ושדות למזרע ולמרעה. האגרת שחררה את היהודים גם מתשלומי מס על בית-הכנסת ועל בית-הקברות. אבל, בשנת 1495 גירש הנסיך הגדול אלכסנדר היאגילוני את ד.יד.ודים מליטא כולה, ויהודי גרודנד., יחד עם אחיד.ם לצרד., מצאו להם מפלט בפולין השכנה. בשנת 1503 ביטל אלכסנדר, מלך פולין, את גזירת הגירוש וד.רשד. ליהודים לשוב, וגם לתבוע בחזרה את נכסיהם ואת החובות המגיעים להם י. הקהילה בגרודנד. גדלה והלכה במשך המאה הט״ז. המלך זיגמונט אוגוסט הפולני אשר בשנת 1547 את אגרת הזכויות, שהוענקה לגרודנד. ע״י הנסיך ויטולד בשנת 1389 (האגרת הזאת אושרד. מחדש ע״י המלך יאן קאזימירז׳ בשנת 1655 וע״י סטאניסל ב פוניאלובסקי בשנת 1785). באותו זמן גדל מספר בעלי-המלאכה בעיר ונמצאו ביניהם חייטים, פרוונים וכובענים העובדים בשביל האכרים. תמורת מס שנתי מסויים לצארים ניתנה לאומנים הרשות למכור את מוצריהם בשוק או בחנויותיהם.
השפעת גרודנה על קהילות-ישראל רבה ביחוד בתקופת האוטונומיה הפנימית שניתנד . לד.ן . כאשר יצאו קהילות-ליטא מ׳וועד ארבע הארצות׳ ב-1623 ויסדו ׳וועד קהילות ראשיות דמדינת ליטא, זד. המוסד העליון לחיי ישראל במדינה.—היתה גרודנה. אחת משלוש * במסמכים עתיקים שם העיר "הורודנא". בפולנית הוסב השם ל״גרודנו״. בעברית משתמשים בצורת הכתיב 3 "יהדות ליטא", הוצאת עם הספר בע׳׳מ, תש״ך . ״גרודנה״. 4 עיין ערך "גרודנה" ב״אנציקלופדיה העברית".