33 קורות יהודי סוקולקה 34 אלמלי, הפולנים מלאו שמחה בחשבם שהנה בא גואלם. בשנים 1806 — 1807 ציפו הפולנים בכל פולין באוירת תקוה, והחלו לארגן צבא פולני. והנה נודע כי הצרפתים מתקרבים. פתאום החלו גייסות פרוסיה לעזוב את החבל ואחריהם באו הצרפתים שנתקבלו בשמחה מצד האוכלוסיה כולה. באותו זמן התקימה בטילזיט ועידת השלום, ולפי סעיף תשיעי של החוזה, שנחתם ב־7 ליולי 1807 נמסר כל חבל ליטא לרוסיה כדי ליצור גבול טבעי בין נסיכות וארשה וממלכת רוסיה. וכה נועדה ליטא, אחרי 12 שנות כיבוש פרוסי לעבור לשלטונה של רוסיה. חבל ביאליסטוק לשעבר נחלק לפי סעיף 9 של חוזה טילזיט לשנים: חלק אחד — המחוזות לומזה, סוראז, מרימפול ואחרים עברו לוארשה, וחלק אחד — מחוזות ביאליסטוק, בילסק סוקולקה ודרוהיצ׳ין עברו לרוסיה ונקראו בשם "חבל ביאליסטוק". לביצוע החלוקה הטרי- טוריאלית נועדה ועדה מיוחדת ב־15 ליולי 1807 נכנסו צבאות רוסיה לחבל ליטא. השלטון הפרוסי חזר נתחלף שוב בשלטון זר. ב־27 באוקטובר 1807 הוציא אלכסנדר הראשון את המנשר לכל חבל ליטא ברוסית ופולנית ובו הבטיח שכל התושבים יישארו בזכויותיהם. היהודים לא האמינו ברצינות למנשר, בידע�ם את יחס מושלי רוסיה הקודמים ליהודים.
עברו שנים אחדות. קרבה שנת 1812. והפולנים התנחמו בתקוות חדשות. ערב המלחמה הגדולה הגבירה הממשלה הרוסית את פיקוחה והכריזה מצב־מלחמה בכל החבל. לאחר זמן עברו גייסות צרפת את גבול רוסיה וצבא רוסיה נסוג. אחרי כיבוש וילנה ארגן נפוליון את החבל המשוחרר, בהועידו ממשלה זמנית בליטא, שבה נכללה גם סוקולקה. שמחה זו ארכה רק חדשים מספר. ב־26 לדצמבר 1812 חזרו הרוסים לליטא ללא שפך דם. בימי מלחמת נפוליון מסר הגינירל הרוסי דוידוב, שלא נתן אמון יתר בפולנים, את השלטון על העיר לידי היהודים. אחרי שגליל ביאליסטוק נספח בשנת 1807 לרוסיה, נועדה סוקולקה לעיר מחוז, ואילו גרודנה נעשתה עיר־הפלך עוד בשנת 1801. 14 עיין ב״פנקס ביאליסטוק". פרק רביעי סוקולקה והמחוז תחת שלטון רוסיה אוכלוסיה מעורבת מעמים שונים. — הקדרים שרידי גיי- סות המונגולים. — מסגדים מושלמים. — דחית ה״תקנות הפרוסיות״ ליהודים. — רוסיה יורשת גזירות הפרוסים. — סוקולקה צומת רכבת בין גרודנה וביאליסטוק. — תעשיה ומלאכה בפרנסת העיר. פיתוח הבורסקאות. — בתי־כנסת לאומנים יהודים. — מתי נוסדה הקהילה היהודית ז — חוסר פנקסים לישוב — יסודות הקהילה.
האוכלוסיה של סוקולקה והמחוז היתה מורכבת מגזעים ואמונות שונים: ליטאים ופולנים, פראבוסלבים, קדרים ־ טטרים ויהודים. הקדרים הגיעו עם גייסות המונגולים שכבשו את כל השטחים השייכים בזמננו לרוסיה וסין, ואף במערב אירופה כבשו את פולין והגיעו עד קרוב לברלין בירת פרוסיה. המונגולים, שנסוגו לארצם אחרי כל פריצה לרשות זרים, נשארו רבים מהם במדינות שנכבשו בידי רוסיה, וגם בתחומי ליטא, שתושביה קרובים למונגולים, קרבת גזע ושפה, הם נקראו בשם "קדרים" (טטרים), נשארו נאמנים לדתם היו מאמינים במוחמד ומבקרים במסגדים מיוחדים למושלמים.
ממשלת רוסיה הכובשת, שבתוקף שלום בקונגרס הוי- נאיקה קבלה לרשותה את יתר שטחי פולין וליטא, ובהם גם את שטח פלך גרודנה עם סוקולקה עיר המחוז, קבלה מן הפרוסים מורשת של "תקנות פרוסיה ליהודים", שלא בוצעו למעשה. התקנות הללו לא השיגו את מטרתן מפאת גורמים שונים, ובמיוחד בגלל התנגדות האוכלו- סיה הלא־יהודית. אך השפעתן נשארה בתקפה כלפי היהודים גם תחת שלטון רוסיה למעלה ממאה שנה, כי ה״תקנות" ההן הפכו למורה-דרך לממשלה הרוסית, כיצד לנהוג בקהילות היהודים שעברו אליה עם חבלי פולין וליטא, וכוחם היה יפה בממלכת רוסיה הגדולה והחזקה, ביחוד בתקופת ניקולאי הראשון. בהשוואת גזירות רוסיה על היהודים ל״תקנות פרוסיה" נמצא שאינן אלא תעתיק של המקור. "תקנות פרוסיה" שימשו מקור לכל ההגבלות והחוקים המיוחדים שנגזרו על היהודים ברוסיה. השר הרוסי דירז׳אוויין השתמש בהצעתו ב״תקנות הפרוסים"יי, וכפי שהעיר חרצן' * 15 ז ו ג ם דע ת ההיסטוריו ן שמעו ן דובנו ב בספר ו "קורו ת ע ם ישראל" . 16 ״קולוקול ״ (״פעמון״ ) גליו ן 63 , אוקטוב ר 1854 .